“הגעתי לנקודה שבה אני כבר לא מאמינה שאני לא ראויה לגדולה. אם האנשים שאני מוקפת בהם אינם מתואמים עם הצמיחה שלי, אני שמחה לשחרר. אם העבודה שאני עובדת בה אינה מוציאה ממני את המיטב, אני שמחה למצוא משהו שכן. אם אני מתלוננת על דבר אחד, עליי להיות אסירת תודה על עוד שניים. אם אני לא תמיד יכולה לקבל את כל מה שאני רוצה, אדאג היטב שיהיה לי כל מה שאני צריכה. אם רעם החיים מגיש לי דמעות, אדאג לצחוק דרכן. אם אני מאבדת קצת, אני סומכת על כך שזה מפני שאני עומדת לזכות ביותר. אם יש חושך, האור כמעט בהישג יד. כל מכשול הוא השער לחיים מודעים, וכל כאב לב הוא השער לאהבה המועצמת ביותר שאפשר להרגיש.”
ניקי רואו