מדע

The precision of science cuts through the fog of uncertainty, revealing the cold logic behind the universe’s most stubborn mysteries—where wonder and method collide in equal measure. These quotes capture the thrill of discovery, the humility of ignorance, and the quiet awe of a world held together by laws we’re only beginning to understand.

1,076 ציטוטים — עמוד 19 מתוך 54

“בהתאם לתפיסות הרווחות בארצות הברית, אין פגיעה בדמוקרטיה אם כמה תאגידים שולטים במערכת המידע: למעשה, זהו עצם מהותה של הדמוקרטיה. ב-Annals of the American Academy of Political and Social Science, הדמות המובילה בתעשיית יחסי הציבור, אדוארד ברנייז, מסביר כי “עצם מהותו של התהליך הדמוקרטי” הוא “החופש לשכנע ולהציע,” מה שהוא מכנה “הנדסת ההסכמה.” “מנהיג,” הוא ממשיך, “לעיתים קרובות אינו יכול להמתין עד שהעם יגיע אפילו להבנה כללית … מנהיגים דמוקרטיים חייבים למלא את חלקם ב… הנדסת… הסכמה למטרות ולערכים בונים מבחינה חברתית,” תוך יישום “עקרונות מדעיים ופרקטיקות שנוסו ונבחנו על המשימה לגרום לאנשים לתמוך ברעיונות ובתוכניות”; ואף כי הדבר אינו נאמר במפורש, ברור די הצורך שמי ששולטים במשאבים יהיו בעמדה לקבוע מהו “בונה מבחינה חברתית,” להנדס הסכמה באמצעות אמצעי התקשורת, וליישם מדיניות באמצעות מנגנוני המדינה. אם החופש לשכנע אכן מרוכז בידי מעטים, עלינו להכיר בכך שזהו טבעה של חברה חופשית.”

נואם צ'ומסקי

“פרופסור סמית' הגיש אלי באדיבות את ספרו לפני פרסומו. לאחר שקראתי אותו בעיון רב ובעניין עז, אני שמח להיענות לבקשתו ולמסור לו את התרשמותי. היצירה היא ניסיון רחב-יריעה לתאר את רעיונותיו האנימיסטיים והמיתיים של האדם, הנולדים מפחדו, על כל גלגוליהם וקשריהם הרחוקים. היא מתארת את השפעתן של פנטסמגוריות אלה על גורלו של האדם ואת הקשרים הסיבתיים שבאמצעותם התגבשו לדת מאורגנת. זהו מדען ביולוגי המדבר, שהכשרתו המדעית חינכה אותו לאובייקטיביות קודרת, שכמעט אינה מצויה אצל ההיסטוריון הטהור. אולם אובייקטיביות זו לא מנעה ממנו להדגיש את הסבל חסר הגבולות אשר, בתוצאותיו הסופיות, הביאה חשיבה מיתית זו על האדם. פרופסור סמית' רואה ככוח גואל את ההכשרה בהתבוננות אובייקטיבית בכל הנגיש לתפיסה מיידית, ואת פירוש העובדות בלי רעיונות קדומים. לדעתו, רק אם כל יחיד ישאף אל האמת תוכל האנושות להגיע לעתיד מאושר יותר; רק כך אפשר לנטרל את שרידי העבר הקדומים שבכל אחד מאיתנו, העומדים בדרכה של עתיד ידידותי יותר. התמונה ההיסטורית שלו מסתיימת בסוף המאה התשע-עשרה, ובצדק. עד אז נראה היה שהשפעתם של כוחות מיתיים אלה, המעוגנים בסמכות ושניתן לכנותם דתיים, הצטמצמה לרמה נסבלת חרף כל האינרציה והצביעות המתמשכות. גם אז כבר צמח והתחזק ענף חדש של מחשבה מיתית, שאינו דתי בטבעו אך אינו פחות מסוכן למין האנושי — לאומנות מופרזת. חצי מאה הראתה כי יריב חדש זה חזק עד כדי כך שהוא מעמיד בספק את עצם הישרדותו של האדם. מוקדם מדי עבור ההיסטוריון בן זמננו לכתוב על בעיה זו, אך יש לקוות שיישאר מי שישרוד ויוכל לקחת על עצמו את המשימה במועד מאוחר יותר.”

אלברט איינשטיין