מנוחה

“עליך לאמת את עצמך תחילה, ואז תקבל את האימות המרפא הראוי לך מאוד משאר העולם.”

“היו אמיצים וישרים. קרעו לגזרים את מסכת הענווה המזויפת. ואם צריך, ענדו את מסכת היהירות. קחו על כתפיכם את מלוא האחריות לחברה הסובבת אתכם. אם אתם רואים בעצמכם בני אדם, שאכפת להם מן האנושות, אז היו לאזרחים אמיצים ואחראים של העולם כולו. אם אינכם עץ בניאן גדול, לפחות היו כמו עץ מנגו, שבצלו יכולים כמה אנשים לנוח. אתם האדריכלים של העולם היפה הזה. בנו אותו בדרככם. והזינו אותו במצפונכם המודרני.”

“אָמַר, "הֶם-הֶם". "רְאִי, מָא, שָׁלֹשׁ יָמִים וְלַיְלָה אָנִי הָיִיתִי מְסֻתָּר בְּדִיּוּק. מִי אֲנִי הָיִיתִי מְשׁוֹתֵף בְּחֲשָׁבָתִי? קְאזִי! הוּא דִבֵּר הַרְבֵּה. הָיָה מְרַגֵּשׁ אֹתִי. אֲבָל עַכְשָׁו אָנִי מְשׁוֹתֵף בְּדִבְרָיו, וְאָנִי זֹכֵר—כָּל הַדְּבָרִים. אָמַר פַּעַם שֶׁהוֹלֵךְ לְבַד”

“מצאו מטבע והעלו אותו לטלסקופ. הוא התלונן והכעיס אותם, אך עזרו לו לראות אות אחת אחרי האחת. האות הראשונה הייתה ו, השנייה א. לאחר מכן היה פער. אחר כך באה א, אחר כך פ, א, ל. מרווין התעצם לנוח. לאחר רגעים הם המשיכו והראו לו א, ג, ז, א. שתי המילים הבאות היו "for" ו-"the". המילה האחרונה הייתה ארוכה, ומרווין צריך היה לנוח עוד לפני שיכול היה להתמודד איתה. היא החלה ב-i, אחר כך ב-n, אחר כך ב-c. אחר כך באו א, n, ו, n, א, n, i. לאחר הפסקה אחרונה, מרווין אסף את כוחותיו למסע הסיום. הוא קרא את הא, n, c ואת הא e האחרונה, וירד בחלשון לזרועותיהם. "אני חושב", הוסס במרחקים מתוך חזהו החורד, "שזה נראה לי טוב." האור נכבה בעיניו פעם אחרונה, וזהו.”

“קיטי ווילס הייתה המלכה היחידה והראשונה של מוזיקת הקאנטרי, ללא קשר לשמות שהציבו לשארינו. היא הייתה השראה גדולה לי כמו לכל הזמרות הנשים בתעשיית המוזיקה הקאנטרית. בנוסף להיותה תרומה יוצאת מן הכלל למוזיקת הקאנטרי, הייתה גם אישה יוצאת מן הכלל.”

“לשארית ההיסטוריה, עבור רובנו, ההבטחה הזוהרת שלנו תמיד תישאר רחוקה ממימוש; היא לעולם לא תזכה אותנו בסכומי כסף נדיבים או תוליד חפצים או ארגונים למופת....רובנו עומדים על סף הגאונות, רדופים בידי הידיעה על קרבתנו אליה, אך עדיין, באופן מובהק, בצד הלא נכון של הקו, כאשר יחסינו עם המציאות מתערערים בשל מגוון פגמים פסיכולוגיים קטנים אך מכריעים (קצת יותר מדי אופטימיות, מרדנות שלא עובדה, חוסר סבלנות או סנטימנטליות קטלניים). אנו דומים למטוס מהיר ומעודן להפליא, אשר מחמת היעדרו של חלק זעיר נותר תקוע לצד מסלול ההמראה, ונעשה איטי יותר מטרקטור או מאופניים.”

“מי ייתן ותפנה זמן להירגע ולהתרענן.”

“בזמן רעב, הוריו החורגים של הנסל וגרטל עוזבים אותם ביער כדי שימותו מרעב. הילדים מגלים בית אכילי שבו גרה מכשפה, שמעצימה את הנסל ומגדילה אותו כדי לאכול אותו מאוחר יותר. מזלם של הילדים, גרטל דוחפת את המכשפה לתנור דולק, ו"המכשפה האמומה נשרפה למוות בצורה נוראית". אחיותיה החורגות של סינדרלה, כשנסו להתאימו לנעלייה, מקשיבות לדבריה של אמם ומשליכות את אצבעות כף רגל או חוליות מהאצבעות כדי שיתאימו. יונים רואות את הדם, ובאחרית ימיה של סינדרלה, לאחר שנישאה לפרינץ, מקדדות את עיניהן של אחיותיה החורגות כעונש על "רשען ורשעותן, עיוורון לכל ימי חייהן". שלגיה מעוררת קנאה באמה החורגת, המלכה, שמפקידה צייד להביא אותה ליער, להרוג אותה ולהחזיר את”

“אני הולך לשבת כאן בנהר. אם תלך הביתה לישון, אני אשן מול הבית שלך. ואם תלך מכאן, אני אלך אחריך—עד שתגידי לי ללכת מכאן. ואז אני אלך. אבל אני חייב לאהוב אותך עד סוף חיי.”

“תמצא מנוחה ביום השבת לנשמתך”

“אני חושב שגברים יודעים כיצד להרומן אישה, ורבים מהם עושים זאת היטב, לפחות לזמן מה, אחרת לא היו נישאות להם. הבעיה היא שרבים מהם מתחילים להתרפס על תוצאותיהם.”

“פתח את מחשבתך כדי למלא אותה בכל מה שיפה. התעלם מן השאר.”

“מנוחה במיטה וספל גדול מהביל של שוקו חם. אני תמיד מגלה שזה מעודד אותי.”

“זכור את האנושיות שלך, ושתייך את השאר.”

“אבל בסופו של דבר אינני מאמין שהיא הייתה רק חומר. גם את שארית הווייתה צריך למחזר. אני מאמין עכשיו שאנו גדולים מסך חלקינו. אם לוקחים את הקוד הגנטי של אלסקה ומוסיפים לו את חוויות חייה ואת מערכות היחסים שהיו לה עם אנשים, ואז לוקחים את הגודל והצורה של גופה, לא מקבלים אותה. יש שם משהו אחר לגמרי. יש בה חלק שגדול מסך חלקיה הניתנים לידיעה. והחלק הזה חייב ללכת לאנשהו, כי אי אפשר להשמיד אותו”

“בזמני בדידות, מצאתי מנוחה לנפשי והחזקתי בכבודו של השלום הפנימי”

“התחדשות מובאת על ידי רוח הקודש. המאמינים ילמדו מה פירוש הדבר לשרת זה את זה ולבנות זה את זה. עוד לא ייראו חיינו רגילים ובלתי נבדלים משאר העולם.”

“אני איכר, אני המוז'יק, מזיק שנגזר עליך לנגן את המוזיקה, וכן, נעים לומר שזו יופי, אני חב למנוחה ומכבד אותה באמת”

“הוא עשה את מיטב יכולתו. האם הוא כרה במישור.. הוא עשה זאת בהתלהבות.. האם הוא הוביל את המקהלה.. הוא עשה את מיטב יכולתו. אם הייתה לו משימה קבועה לעשות, הוא מעולם לא נח.. או אם זה היה פעם כן פעם לא אותו הדבר.. הוא עשה את מיטב יכולתו. אם הוא היה מטיף בתחומו, הוא היה פוסע ממזרח למערב, ומצפון לדרום.. בקור ובחום.. הוא עשה את מיטב יכולתו. הוא היה חוטף חוטא מתוך (האדס), ומנחית אותו עם הברוכים; ואז חוטף תפילה ונכנס שוב בריקוד, ועושה את מיטב יכולתו. הוא היה מקלל ושר וצועק ומתפלל, ורוקד ושותה ומתבדח, הוא עשה את מיטב יכולתו. כל מה שהאיש הזה נועד לעשות הוא עשה בהתלהבות; לא משנה מה היה החוזה שלו, הוא היה עושה את מיטב יכולתו...”

“אני יודע בוודאות — כן, רייה, אני יכול לומר שאני מכיר את העולם על בוריו, שכן איש על פני האדמה אינו חופשי ממנו. ואני יודע גם שעלינו לשמור על משמרת אין-סופית על עצמנו, פן ברגע של חוסר זהירות ננשום אל פניו של מישהו ונדביק אותו במחלה. מה שטבעי הוא המיקרוב. כל השאר — בריאות, יושרה, טוהר, אם תרצה — הוא פרי הרצון האנושי, של עירנות שאסור לה לעולם להיחלש. האיש הטוב, האיש שמדביק בקושי מישהו, הוא האיש שלרשותו עומדות הכי מעט נפילות של תשומת לב. ונדרש כוח רצון עצום, מתח נפשי שאינו פוסק, כדי להימנע מנפילות כאלה. כן, רייה, להיות נגוע במגפה הוא עניין מתיש. אבל מתיש עוד יותר לסרב להיות כזה. לכן היום כולם בעולם נראים כה עייפים; כולם, פחות או יותר, חולים במגפה. אבל זו גם הסיבה לכך שכמה מאיתנו, המבקשים לסלק את המגפה ממערכתם, חשים עייפות נואשת כל כך, עייפות שממנה לא נותר דבר שיכול לשחרר אותנו מלבד המוות.”