גאווה

“מנהיגים אינם מטפסים על גבעות ההצלחה בנעלי גאווה. הן חלקלקות מספיק כדי להפיל אדם אל העמק.”

“הלוואי שכאשר מעשיך ומעשיך בפועל — ולכן גם אנשים אחרים — מתגאים בשמך, תתעייף גם אתה מלשמוע זאת, מפיך שלך, כי אם לא, הכול עלולים לאבד את המבט על אותם מעשים ומעשים בפועל מאחורי תרועת ההתרברבות שלך”

“רוח היהירות בהחלט גורמת לך לזרוח. היא מציירת על מצחך שלך מטרה אדומה בוהקת.”

“כדי לחוש שמחה טהורה, מכור את גאוותך והיה אוהב ואדיב.”

“אין לי כל גאווה בכמיהה חסרת תקווה; לא הייתי מחזיקה שאיפה שנולדה מתה. הייתי רוצה שתהיה לי, להגשים אותה, לחיות אותה.”

“אם תשתול את היבולים שלך במזג האוויר של הגאווה, הם יגדלו גבוה וייפלו. סלק את הגאווה וחלומותיך יעמדו.”

“זו הנמקה כוזבת מצד האתאיסט לשנוא את כל הדת בשל אנשים שמניפולטים את הדת כך שתתאים לאג'נדות שלהם. הם מקבילים, ולכן, אם האמת היא אמת, שותפים לפשע. בעיני המאמינים, האתאיסט והמושחת מבחינה דתית מתכנסים לאותו אדם, הצדיק בעיני עצמו: האחד מכחיש את האמת כדי שתתאים לאג'נדה שלו; האחר מניפולט את האמת כדי שתתאים לאג'נדה שלו.”

“ראשית, ברא את האגו שלך. אחר כך, השמד אותו. זה כל החיים.”

“ההכרה בהרגלים ובתוכניות האכזריים והרעילים עד מאוד של הרוע תמיד מטביעה תשוקה עזה יותר וגעגוע לאל קרוב יותר. בני אדם, מתוך גאווה, עשויים לטעון לסמכויותיהם שלהם על מה שמגדיר טוב ורע; הם עשויים להכריז על עצמם כבעלי ידע חד במוסר סובייקטיבי דרך דת או מדע. אבל זה רק אם הם מכירים בפעולת הרוע כענן גשם קטן, מגוחך וקטנוני בשמים, שרק רוצה להרטיב את מצב רוחו של האדם. להפך, אדם יכול להיות מואר ללא ספק בכוחם, בשלומם ובידיעתם של האלים, של אלוהיו, אך כאשר או אם השדים מתעייפים מניסיונותיהם הכושלים לענות אותו, הם מתחילים לענות את יקיריו, או, אם לא את יקיריו, כל מי שעשוי לנסות לאחוז בפילוסופיות שלו. לא משנה עד כמה אלוהי הוא עשוי להיות, אלוהים הוא, בסופו של דבר, תקוותו היחידה וחסדו היחיד מול הלחצים הנבנים סביבו - נותר הדבר בידי סמכות עליונה יותר ובידי שלום מוצק יותר ואהבה רחבה יותר להאפיל לא רק על רעותיו של האדם עצמו אלא על כל הרעות, כדי שהטוב יוכל בסופו של דבר להיות בעל משמעות. אילו כל בני האדם היו אלים, כל ישות הייתה שוכנת בתא כלא נפרד, חסרת תקווה, לפני שהייתה מתמוטטת לבסוף אל תוך האין.”

“כוחו ההרסני של הגאווה הוא בכך שהיא אינה סובלת דבר הגבוה ממנה עצמה. בשל פגם מובנה בטבענו, נטייתו של האדם היא לצד השגיאה. ברצוננו העיקש לחיות באופן עצמאי מאלוהים, ניתקנו את חבל ההצלה הזורם ממקור כל החיים.”

“אנשים שאוחזים בשנאה זמן רב כל כך עושים זאת משום שהם רוצים להימנע מלהתמודד עם הכאב שלהם. הם מאמינים בטעות שאם יסלחו, הם נותנים לאויב שלהם לחשוב שהם שטיח כניסה. מה שהם אינם מבינים הוא שאי אפשר לבודד שנאה או לכבות אותה. היא מתבטאת בבריאות שלהם, בבחירות שלהם ובמערכות האמונה שלהם. הערכים שלהם והאמונות הדתיות שלהם עושים התאמות כדי להצדיק את הרגשות השליליים שלהם. בדומה לתוכנה זדונית שמדביקה כונן קשיח, רוחם נעשית לאט לאט מושחתת והם עושים בחירות שאינן הגיוניות לאחרים. שנאה שלא מטפלים בה תקריס את רוחו של אדם. הדבר היחיד שהוא או היא יכולים לעשות הוא לאתחל, על ידי תיקון עצמם, לא אחרים. ייתכן שזה ידרוש התקנת חומת אש של גבולות או בקרת הורים על הרגשות שלהם. בלי קשר לגישה, כולנו מחוברים ב"רשת החיים" הזאת, וכל אחד מאיתנו אחראי לנקות את הרישום הרוחני שלנו.”

“נקמה הייתה גורמת לנו לתקוף את גאוותו של אויב כדי להכניע אותו. אך נקמה מסתירה אמת מסוכנת, שכן אויב מושפל רוכש סבלנות, אומץ, כוח ונחישות גדולה יותר.”

“כי אתה תמיד לומד, הלקח העיקרי נשאר: עדיין אינך יודע דבר.”

“כאשר אתה מבין מי אתה על ידי כך שאתה יודע מה אלוהים ברא אותך לעשות, אין לך מקום לקנא במה שמישהו אחר עושה.”

“אדם בעל פקעת גדולה של גאוות-עצמי נשאר שקוע בפחד של ״מישהו עומד להעליב אותי… מישהו עומד להעליב אותי״ או ״מאין אוכל לקבל כבוד? מאין אוכל לקבל כבוד?״”

“הביטחון שלי נשען על הרעיון שאולי אני טועה בזה או בזה. שום אדם בחיים האלה לא צריך לשאת אי פעם בנטל השלמות.”

“הסתלקות מוחלטת של קשאיה (כעס-גאווה-מרמה-חמדנות) היא מוקשה (שחרור). בתחילה יש הסתלקות של הקשאיות, ואז תהיה ״ההיא״ [שחרור].”

“להיות שונה הוא דלת מסתובבת בחייך, שבה אנשים בטוחים בעצמם נכנסים ואנשים חסרי ביטחון יוצאים.”

“יכולתי לסלוח בקלות על גאוותו, אילו לא פגע בשלי.”

“קראו לי יהיר גם אני בזמני, ואני מקווה לזכות בתואר הזה שוב, אבל לטעון שאני שותף לסודות היקום והיוצר שלו — זה כבר מעבר ליוהרה שלי.”