נוכחות

“בין אם אנו חשים ומרגישים את נוכחות רוח הקודש או של אחד ממלאכי הקודש ובין אם לאו, באמונה אנו בטוחים שאלוהים לעולם לא יעזוב אותנו ולא ייטוש אותנו.”

“עיניהם מלאות חמלה, כשכל אחד מהם חושף את כל השפעת החדשנות לאחר הפרדה קצרה. הם נהנים מנחיתות הדדית, משלווה חדשה.”

“כאשר רעיון מגיע למסה קריטית, אי אפשר לעצור את השינוי שנוכחותו תגרום לו”

“הכתובים מבהירים בבירור שכוכב הלכת הזה כבר היה גיהינום ממשי עלי אדמות אילולא נוכחותו של רוח הקודש בעולם.”

“כאשר אתה מבלה זמן בנוכחותו של אלוהים, תחווה שלום ושמחה נצחיים”

“ייאוש עמוק, אדוני היקר, ייאוש עמוק לבי כמה להיות ליורשך אך תפילתי נותרת ללא מענה דבר אליי כדי שאשמע ואדע שאתה יכול לשמוע ייאוש עמוק, אדוני ישוע היקר, ייאוש עמוק! ייאוש עמוק, אדוני היקר, ייאוש עמוק לקולך אני ממתין לשמוע את נוכחותך אני מבקש להיות קרוב אליה כדי שלא אחיה בפחד ואני תמיד אהיה ליורשך ייאוש עמוק, אדוני ישוע היקר, ייאוש עמוק! ייאוש עמוק, אדוני היקר, ייאוש עמוק כאשר הציפיות הופכות לייאוש יהי עוזך לאור שלי כדי שאוכל לראותך כמדריכי ולעשות את כל הדברים בעוזך ייאוש עמוק, אדוני ישוע היקר, ייאוש עמוק! ייאוש עמוק, אדוני היקר, ייאוש עמוק הלוואי שאדע מי אתה באמת כדי שאדע מי אני באמת בעודי עומד בין עצמי לבין המקום שבו אני רוצה להיות בעולם המבקש לעכב את כל מה שאני אמור להיות ייאוש עמוק, אדוני ישוע היקר, ייאוש עמוק! ייאוש עמוק, אדוני היקר, ייאוש עמוק כאשר כל התקווה נעלמה וכל מה שיש לי עזב את ידי הלוואי שאחייך על מה שעשית בעודך גובר על הרשעה באמצעות גאולה ייאוש עמוק, אדוני ישוע היקר, ייאוש עמוק!”

“יש מאיתנו שהם קרם ברולה, למרבה הצער בנוכחותם של מי שהיו מעדיפים נקניקיות בלחמנייה מטוגנת. אנחנו יכולים לנסות להתדרדר לנקניקיות בלחמנייה מטוגנת כדי לשמח אותם, או שאנחנו יכולים פשוט לקבל את העובדה שנוצרנו בשביל פריז!”

“אפילו מחוץ לסוגות הרועעות הללו, טעמי בספרות הרומן הם טעמים שאני מוכן להכריז עליהם ולהגן עליהם בצורה מיוחדת, לא רק בכוונה טובה אלא גם בצורה שיש בה עומק. טעמי הם לרומן סנסציוני, לסיפור בדיוני, לסיפור על מוות, גנבה וחברות סודיות – טעם שאותו משתף לפחות רוב האוכלוסייה הגברית בעולם. היה לי פעם, בחיי הנעורים הדרמטיים, שגדלתי להיות עדין במיוחד בנושא זה. כל פרק הראשון של רומן חדש היה עבורי מבחן אחרון לשוויונו. אם היה שם גופה תחת הספה בפרק הראשון, קראתי את הסיפור. אם לא היה שם גופה תחת הספה בפרק הראשון, דחתיתי את הסיפור כדיבור שולחני, שרבים מהם היו אכן כזה. אך כולם איבדו מעט מהחדות הרוחנית והאידיאליזם החריף שהחדירו את התקן הרוחני שלנו בילדותו. הגעתי להסכמים עם השולחן השולחני והפחתתי את הדרישות מהספה. כל”

“צאי ממחשבותיי! את חלק מקיומי, חלק מעצמי. היית בכל שורה שקראתי אי־פעם, מאז באתי הנה לראשונה, אני, הנער הגס והפשוט, שלבו המסכן נפגע אפילו אז על ידך. היית בכל מראה שראיתי אי־פעם מאז — על הנהר, על מפרשי האניות, על הביצות, בעננים, באור, בחושך, ברוח, ביערות, בים, ברחובות. היית התגלמותה של כל מחשבה חיננית שמוחי הכיר אי־פעם. אבני הבניינים החזקים ביותר בלונדון אינן ממשיות יותר, ואינן קשות יותר להזזה בידייך, מאשר נוכחותך והשפעתך היו בשבילי, שם ובכל מקום, ויהיו. אסטלה, עד שעת חיי האחרונה לא תוכלי אלא להישאר חלק מאופיי, חלק מן הטוב המועט שבי, חלק מן הרע. אבל בפרֵדה הזאת אני מקשר אותך רק עם הטוב, ואני אשמור לך אמונים לכך תמיד, כי ודאי עשית לי הרבה יותר טוב מרע, יהא אשר יהא הכאב החד שאני חש עתה. הו, אלוהים, ברך אותך, אלוהים, סלח לך!”

“לפני שאישון הלילה, אזמר תפילה יפה, אשחרר את הדאגות למחשבות כששתיקה ממלאת את האוויר. אם יש לי מיטה להתכרבל בה, אני ברך עוד אינץ' יותר מהאיש ברחוב. אם יש לי אהבה לחבק בבית, אני אסיר תודה, עדיין יש לי אותם לומר להם כמה אני אוהב אותם. אם יש לי עיניים בריאות שאוכל לעצום, אני מודה על הראייה, כי יש כאלה שלעולם לא ידעו. אם יש לי קול ואוזניים שמבריקות לשמוע, אז בכל ההוד והכבוד, אני מודה על החיים. מה שבאמת חשוב זה מה שרוב האנשים לא מעזים לראות – מי שהפכת מאז לידתך, הקו והפרק האחרון שמשלימים את הסיפור שלך.”

“החיוך שלך הוא הניצוץ של האושר. הלב שלך הוא המקור של החסד. הנוכחות שלך היא המקור של השמחה. המחשבות שלך הן סמלים של גדולתך.”

“אגואיזם עצמו הוא אי-דת (אדהרמה), ושם שאין אגואיזם, שם אכן יש דת. בלי נוכחותו של גנאני חי, לא ייתכן שהאגואיזם יפחת.”

“שלום אינו היעדר מלחמה אלא נוכחות של אהבה ודאגה”

“לפעמים צריך להביט מעבר לטעויותיו של אדם כדי לראות את נוכחותו של אלוהים”

“הייתי באתרים המייצרים מים עוד לפני שקע השמש, וישבתי על גבי צוק סלעי מעל פתח המערה, וצפתי באור שהחל להתחמם והפך אדמדם מעל הביצות הערפילי, ושמעתי את קול המים המתוחה. לאחר זמן מה עליתי עוד מעלה ההר, שם שמעתי ציפורים שרות קרוב ורחוק בשתיקה של העצים. היותם של העצים הייתה מאוד חזקה...הערצים הגדולים עמדו רבים, כה עצומים בחייהם האחרים, בשתיקתם העמוקה והמקורעת: תחושת ההערצה שלהם עלתה בי, הדת.”

“אני יכול לומר לך מניסיון שעזרתו ונוכחותו של אלוהים בחיינו הן חיוניות. הוא מחברו של כל הצלחה אמיתית ושל כל דבר טוב — בלעדיו, איננו יכולים לעשות דבר בעל ערך אמיתי.”

“אבל עם דימיטרי, מעולם לא חשבתי שאני צריכה להיות יותר ממה שאני כבר, לא היה צורך להניא אותו או לחשוב על צחוקים או אפילו לפתות. די היה להיות יחד, להיות מלאי נוחות מוחלטת בנוכחות זה של זה.”

“המרדף אחר החיים הוא תשוקה לחפש את נוכחותו של אלוהים”

“בכל פעם שאדם (אני עצמי) נכנע להבל, בכל פעם שהוא חושב וחי כדי להתהדר, זוהי בגידה. בכל פעם, תמיד היה זה האסון הגדול של הרצון להתהדר שהמעיט בי בנוכחות האמת. אין אנו צריכים לחשוף את עצמנו בפני אחרים, אלא רק בפני אלה שאנו אוהבים. שכן אז אין אנו חושפים את עצמנו עוד כדי להיראות אלא כדי לתת. יש הרבה יותר כוח באדם שחושף את עצמו רק כאשר הדבר נחוץ. סבלתי מן הבדידות, אך משום שהצלחתי לשמור את סודי גברתי על סבל הבדידות. ללכת עד הסוף משמעו לדעת כיצד לשמור על סודו של האדם. והיום אין שמחה גדולה יותר מאשר לחיות לבדו ולא נודע.”

“אותה אמונה רגשית עמוקה בנוכחותה של תבונת-על, המתגלית ביקום הבלתי נתפס, היא המעצבת את רעיוני על אלוהים”