שירה

“המדע הוא שירת המציאות”

“שִׁיֵּם אֶת כְּנָפֵי הַקֹּשֶׁת הַמְּטַיֶּלֶת בַּקֹּשֶׁת הַמִּקְרָה, חֲלֹם בְּעֵינַיִם פְּתוּחֹת; רְאֵה בָאֹוֹר הָאֵין.”

“על פי חוק הסיכויים כל דבר אפשרי כי קיומה של האפשרות אשרר את קיומה של האי-אפשרות”

“הופעתי אל האור נולדתי ביום שחשבתי: מה יש? מה היה? ומה אם? השתניתי ביום שבו האגו שלי התנפץ, וכל הדברים השטחיים, החומריים, שחשבו בעיניי קודם לכן, חדלו לפתע מלהיות חשובים. באמת באתי לידי הוויה ביום שכבר לא היה אכפת לי ממה שהעולם חשב עליי, אלא רק ממחשבותיי על שינוי העולם.”

“אני שמחה להיות סופרת — של פרוזה, שירה, כל סוג של כתיבה. כל אדם בעולם שאינו מתבודד, נזיר או אילם משתמש במילים. אינני מכירה שום צורת אמנות אחרת שאנו משתמשים בה תמיד.”

“הירח נראה כמי שאינו מודע לחושך של הלילה הפוגע בגשם הלח והחם, המטעה את היריקה של הינשוף; אור רעם של אהבה מרים לבבות פועמים בעוד מזג האוויר לומד יותר ממאהבים הנפגשים בגשם”

“כשאתה יודע שאתה שם, ושאתה חושב עליי בזמן שאני חושב עליך, זה גורם ללבי להרגיע ולהתמלא בשלווה ושביעות רצון.”

“לכל דבר בבריאה יש את הצייר או המשורר המיועד לו, והוא נותר בשעבוד כמו הנסיכה באגדה עד שבא משחררו הראוי לשחרר אותו.”

“צורות החלו להופיע בערפל כשהוא התעבה. קלרי ראתה את עצמה ואת סיימון כילדים, אוחזים ידיים, חוצים רחוב בברוקלין; היו לה סיכות בשיער וסיימון היה מקומט להפליא, משקפיו מחליקים מאפו. שם הם היו שוב, משליכים כדורי שלג בפארק פרוספקט; ובחווה של לוק, שזופים מקיץ, תלויים הפוך מענפי עצים. היא ראתה אותם בג'אווה ג'ונס, מאזינים לשירה הנוראה של אריק, ועל גבו של אופנוע מעופף כשהוא התרסק אל מגרש חניה, כשג'ייס שם, מביט בהם, עיניו מצומצמות מול השמש. ושם היה סיימון עם איזבל, ידיו מעוקלות סביב פניה, מנשק אותה, והיא יכלה לראות את איזבל כפי שסיימון ראה אותה: שברירית וחזקה, וכל כך, כל כך יפה. ושם הייתה ספינתו של ולנטיין, סיימון כורע על ג'ייס, דם על פיו ועל חולצתו, ודם על גרונו של ג'ייס, ושם היה התא באידריס, ופניו החרושות של הודג', וסיימון וקלרי שוב, קלרי חורטת את אות קין על מצחו. מורין, והדם שלה על הרצפה, והכובע הוורוד הקטן שלה, והגג במנהטן שבו לילית גידלה את סבסטיאן, וקלרי מעבירה לו טבעת זהב מעל שולחן, ומלאך עולה מתוך אגם לפניו והוא מנשק את איזבל...”

“שירה היא לראות הכול כשיש רק דבר אחד. היא להביט בורד אך לראות את הכוכבים, הירחים, הימים והעצים. היא אמת שמעבר להיגיון, חוויה שמעבר למחשבה. שירה היא כדור הארץ עוצר על צירו כדי להתגלות כורד.”

“לשמור על אוויר נקי בין המילים הוא הסוד של נקיות מילולית.”

“הככל שמתרחקים, כך הבית נראה קרוב יותר”

“אנו קוראים לסיפור על אהבה סיפור אהבה. אנו קוראים לשיר על אהבה שיר אהבה. ובכן, יקירתי, האין חיינו חיי אהבה?”

“באצבעות מכווצות אכלנו את התפוזים שלנו ואת הלחם, רועדים במכונית החונה; אף על פי שידענו שמעולם לא היינו שם קודם, ידענו שהיינו שם קודם.”

“כל אשר יאמרו האחרים, הם אומרים זאת כדי להטעות ולנחם את עצמם, ולא כדי לעזור לך.”

“הלוואי שאצטרף למקהלה הבלתי נראית של אותם מתים בני אלמוות שחיים שוב בתודעה שהפכה לטובה יותר בזכות נוכחותם; שחיים בדופק המונע לנדיבות, במעשים של יושרה נועזת...”

“פירות ואגוזים המשיכו לקפוץ סביבם כמו קופים. השיבוטים, זומבים ממוסחרים, ואוהבי הטלוויזיה. המשיכו לזרוק עליהם פירות יער, זרדים, ואגוזים. עד שהם יתעוררו כדי לראות מה קורה ויבינו למה אנחנו צוחקים עליהם.”

“מילה כותבת את לילתה ומרכבת את חלומה”

“האם אתה יכול לזכור מי היית, לפני שהעולם אמר לך מי אתה צריך להיות?”

“איפה שאל כלשהו אל השתין גשם של תבונה כדי לגרום לדברים לצמוח רק כדי למות,”