שירה

“כך, עייפה מן העולם, היא ממהרת לדרכה, ומרתמת את יוני הכסף שלה; שבעזרתן המהירה גבירתן, שעלתה ברכב קל, מוסעת במהירות בשמי הריק; והן ממשיכות במסען לפאפוס, שם מלכתן מתכוונת לכלוא את עצמה ולא להיראות.”

“כמו הגלים הפונים אל החוף האבני, כך ממהרות דקותינו אל קיצן; כל אחת מחליפה את זו שלפניה, ובעמל עוקב כולן שואפות קדימה.”

“האיש הזה חכם דיו כדי לשחק את הטיפש; ולעשות זאת היטב דורש מין של שנינות: עליו להתבונן במצב רוחם של מי שעליהם הוא מתלוצץ, באיכותם של האנשים, ובזמן, וכמו הבז הפראי, להסתער על כל נוצה שבאה לפני עינו. זוהי מלאכה עמוסת עמל כשם שאומנותו של איש חכם; כי איוולת שהוא מראה בחוכמה הולמת; אך אנשים חכמים, שנפלו לאיוולת, מטמאים לגמרי את שנינותם.”

“אותן שפתיים שידו של האהבה עצמה יצרה נשפו את הצליל שאמר: ״אני שונאת״ אליי, שנחלשתי למענה, אך כאשר ראתה את מצבי האומלל, מיד בלבה באה הרחמים, והיא גערה בלשון ההיא, שתמיד בעדינות שימשה במתן גזר דין רך, ולימדה אותה כך מחדש לברך: ״אני שונאת״, שינתה אותה בסיום שבא בעקבותיה כעין יום עדין הבא אחר הלילה, אשר כמות שד מן השמים אל הגיהינום עף ונעלם. ״אני שונאת״ מן השנאה הרחיקה והצילה את חיי, באומרה ״לא אותך״.”

“ראיתי את השיעול על עורי. לא ידעתי מה גרם לו. לא היה לי קור. עברה רוח רפאים? לא, זה היה השירה.”

“מלחמות, מלחמות, מלחמות: בקריאה על האזור נתקלתי ברגע אחד שבו האנגליות המובהקת התנגשה למעשה במישור האפל הזה. בשנת 1906 וינסטון צ'רצ'יל, אז השר האחראי על המושבות הבריטיות, זכה לכבוד שבזמנו הוזמן בידי הקייזר וילהלם השני להשתתף בתמרונים השנתיים של הצבא הקיסרי הגרמני, שנערכו בברסלאו. הקייזר היה זוהר במדי הקירסירים הסילזיים הלבנים, וחיל הרגלים שלו, שנאסף בשורות מסודרות... מוזר לגלות שוינסטון צ'רצ'יל וסילביה פלאת' בחרו שניהם במילה roller, על שני נטיותיה, זו של כוח דורסני וזו של גל, לתיאור אותה סצנה.”

“לעולם לא אמור להיות זמן שבו חובה או פרוטה מעלים בברקם את חשיבות המשפחה.”

“אהבה, מה הייתה באמת? פרחים, שוקולד ושירה? או שמא משהו אחר? האם זה היה יכול לסיים את חידתיו של האחר? האם זה היה להאמין בוודאות שאיש נמצא מאחוריך? האם זה היה לדעת אותו כל כך טוב עד שידעו מיד מדוע עשית את מה שעשית – ושתחלוקו את אותן אמונות?”

“יקירי, היא אומרת, מאחר שהקפתי אותך כאן בתוך מעגל הגדר הלבנה הזאת, אהיה לפארק, ואתה תהיה איילי; רעה היכן שתרצה, בהר או בעמק: רעה על שפתי, ואם הגבעות הללו יבשות, תעה נמוך יותר, שם מצויים המעיינות הנעימים.”

“בלי שירה, לאהבה אין עליצות”

“יש אנשים שלעולם לא משתגעים. אני, לפעמים אני שוכב מאחורי הספה שלושה או ארבעה ימים. הם ימצאו אותי שם. זה כרוב, הם יגידו, והם ישפכו יין במורד גרוני, ישפשפו את חזי, יפזרו עליי שמנים. ואז אני אקום בשאגה, אשתולל, אקציף מזעם — אקלל אותם ואת היקום בעוד אני מפזר אותם לכל עבר על פני הדשא. ארגיש הרבה יותר טוב, אשב לאכול טוסט וביצים, אהמהם מנגינה קטנה, אשתנה פתאום לחביב כמו לווייתן ורוד ומפוטם. יש אנשים שלעולם לא משתגעים. איזה חיים נוראים באמת הם חייבים לנהל.”

“החירות האינטלקטואלית תלויה בדברים חומריים. (...) לנשים הייתה פחות חירות אינטלקטואלית מאשר לבניהם של עבדים אתונאיים. לנשים, אם כן, לא היה סיכוי של כלב לכתוב שירה. לכן ייחסתי כל כך הרבה חשיבות לכסף ולחדר משלה של אדם.”

“הקשיבו פנימה כדי למצוא שירה זוהרת ולשמוע מוזיקה יוצאת דופן. אתם יצירת אמנות.”

“כשהחזק ביותר הוא, לא הופך לאף דבר.”

“לפחות בכל יום צריך לשמוע שיר קטן, לקרוא שירה טובה, להביט בציור יפה, ואם ייתכן, לדבר מספר מילים סבירות.”

“כשיש מוזיקה בנשמה שלך, יש נשמה במוזיקה שלך.”

“אני מטיס myself דרך הזיכרון כדי למצוא אהבה חדשה.”

“זחל כמו שבלול עיוור לתוך הרשת”

“המוזיקה היא לא חיי. חיי הם מוזיקה.”

“מדי פעם תהיתי פעם איך אדם תועה מדי פעם וחושב על שורת הפרדוקס מדבר על פשעו של עידן הו, שיקרתי, זה עוד לא קרה אבל מוטב שתאמין שזה הרגל כזה שאני פשוט אמרתי את זה במחשבה מן העבר”