“אותן שפתיים שידו של האהבה עצמה יצרה נשפו את הצליל שאמר: ״אני שונאת״ אליי, שנחלשתי למענה, אך כאשר ראתה את מצבי האומלל, מיד בלבה באה הרחמים, והיא גערה בלשון ההיא, שתמיד בעדינות שימשה במתן גזר דין רך, ולימדה אותה כך מחדש לברך: ״אני שונאת״, שינתה אותה בסיום שבא בעקבותיה כעין יום עדין הבא אחר הלילה, אשר כמות שד מן השמים אל הגיהינום עף ונעלם. ״אני שונאת״ מן השנאה הרחיקה והצילה את חיי, באומרה ״לא אותך״.”

המקור באנגלית: קרא את המקור ←