שירה

“ביליתי כל הלילה באריגת שיר בשבילך כדי שתלבשי. את נראית כל כך יפה כשאת לובשת את האור שלי.”

“השירה מעבירה לרוב רגשות, לא ישירות, אלא באמצעות יצירה דמיונית של התשתית לרגשות הללו. לכן היא מעבירה משהו יותר מן הרגש; רק באמצעות אותו משהו נוסף היא מעבירה את הרגש בכלל.”

“הדרמה היא שירה שלמה. האודה והאפוס מכילים אותה רק בבחינת נבט; היא מכילה את שניהם במצב של התפתחות גבוהה, וממצה את שניהם.”

“הדמיון אינו נגד־רציונלי, אלא פרה־רציונלי; אינו ריאליסטי אלא סוריאליסטי, גיבוש של המציאות. במונחיו של פרויד, הוא משתמש בתהליך ראשוני ולא בתהליך משני. הוא משתמש בארכיטיפים, אשר, כפי שהזהיר אותנו יונג, הם דברים מסוכנים. הדמיון קרוב יותר לשירה, למסתורין ולשיגעון מאשר לסיפורת הטבעית. זה יער, ואלה שמגיעים לשם לא ירגישו בטוחים מדי.”

“חיי הוא רק רעד של קרח נמס”

“אפשרי יותר נושא של עמדה, נושא של החלטה, לבחור בין האפשרויות הבלתי אפשריות, כאשר הזדמנות אחת ברורה הופכת לפתרון אפשרי.”

“אוהבים אינם בטובים ביותר כשזה חשוב. הפה יבש, הידיים זועפות, השיחה מתעכבת, והזמן כולו הלב מתנשא להתפרק מהגוף פעם אחת ולתמיד. ידוע על אוהבים שסבלו מהתקף לב. אוהבים שותים מדי מהתחושת חרדה ולא יכולים לבצע. הם אוכלים מעט מדי ומתעלפים בזמן ההשלמה הנחשקת. הם אינם מחליקים על הגב של הגבינה המועדפת עליהם, והצבעון על פניהם מתפרק. זה לא הכל. כל מה שאתה העריצת, בגדיך, הארוחה, השירה שלך – הכל יתקלקל. איך קורה שיום אחד החיים מסודרים ואתה שבע רצון, קצת סרקסטית אולי, אך בסך הכל הכל בסדר, ואז ללא אזהרה תגלה שהקרקע המוצקה היא פיתוי ואתה כעת במקום אחר, גאוגרפיה לא ידועה, מנהגים זרים? לפחות מטיילים יש בחירה. אלה שמתחילים לנסוע יודעים שדברים לא יהיו כמו בבית”

“הפרח פרח ונבל. השמש זרחה ושקעה. האוהב אהב והלך. ומה שהמשוררים אמרו בחרוז, הצעירים תרגמו למעשה.”

“כשבתוך עצמך תמצא את הדרך, תפתח לפניך הדרך הנכונה.”

“שירה ומילים של שירים דומות מאוד. לגרום למילים לקפוץ מן הדף.”

“כל הזהב אינו מתלהט, לא כל הנודדים אבדו; הזקן החזק אינו מתייבש, שורשי העומק לא נגועים בקור. מהאפר תעורר אש, אור מן החשיכה יתעורר; תוחזר החרב השבורה, מלך ללא כתר ימלוך שוב.”

“התחלתי לכתוב בגלל האהבה. כתבתי כדי להבין מה הרגשתי ומה ידעתי.”

“הכרת כל היא חיסול תאוות הראיה, ההגעה, ההרגשה עולם מושג רק דרך החושים ומחוסן מכל ידיעה שאינה מורגשת.”

“משורר הוא פשוט אמן שהחומר שלו הוא רגשות אנושיים. משורר מגלף את רגישויותינו, מעצב את ראייתנו תוך כדי שהוא מעצב את לבבותינו. משורר עוטף מילים סביב רגשותינו ומגיש אותם כמתנות חדשות לאנושות.”

“המשוררת איננה כל כך אנוכית כמו שאת חושבת. אחרי חודשים של ייסורים על נישואי המילים – הכלה – והמרווחים – החתן, היא יודעת שכשהיא מסיימת לכתוב את השיר, הוא שלך לצרוך. אז, בלי לחשוב יותר מדי, היא נושפת על הדיו והאותיות עפות כמו קוצים ביום רוחני, נוחתות על ידיים, על שפתיים, על לבבות ועל מותניים. אבל ברוב המקרים אפשר לראות אותן נדרכות ונשכחות, רטובות ומרקעות. ובכל זאת היא תמשיך ליצור מה שאחרים ייקחו, כי אנוכיות איננה סימן של משוררת.”

“בלי צליל, לא הייתה מוזיקה. ובלי מוזיקה, לא היה חיים. ובלי כוח חיים, לא היה חומר. אבל זה לא משנה — כי מהו חומר, אם אין אור?”

“עבודתו של משורר . . . לתת שם לבלתי ניתן למתן שם, להצביע על הונאות, לנקוט עמדה, לפתוח בוויכוחים, לעצב את העולם ולעצור אותו מלשקוע בשינה.”

“גדלנו באותו הרחוב,אתה ואני.הלכנו לאותם בתי ספר,נסענו באותו אוטובוס,היו לנו אותם חברים,ואפילו חלקנו ספגטיעם המשפחות של זה ושל זו.ואף ששורשינו שייכיםלאותו עץ,הענפים שלנו צמחובכיוונים שונים.העץ שלנו,כעת דומה לאלףעצים אחריםבים של טריליוןעצים אחריםעם גורלות מקביליםוחלומות דומים.אי אפשר לקנא בענףשגדל גדול יותרמאותו זרע,ואי אפשרלהאשים את כיוון השמש.אבל אתה עדיין משווה בינינו,כאילו אנחנו עדיין אותם שניילדים בפארקששותים ברדואוכלים גלידה.סוזי קאסם, Rise Up and Salute the Sun (2010)”

“השפה היא שירה מאובנת”

“הפרצ'יק עומד מלא פרחים אבל לא כל פרח מגיע לפרי הם נצנצים בהיר כמו שיער רוזה בין כחול ובריחת עננים. כפרחים עוברים מחשבות בכל יום מאתיים ואחד — תן להם לפרוח, תן לדבר להתפתח, אל תדאג לתבואה! גם משחק וגם חפלות צריכים להיות, וגם עודף פריחה — כי אחרת הייתה העולם לנו קטנה מדי והחיים לא היו נהנתנות.”