“יש כל דרגות המיומנות בשימוש שבני אדם עושים בעולם המורה הזה, שבו אנו שוהים, מתחנכים ומתלמדים. די לנו למטרתנו הנוכחית לציין שלוש דרגות של התקדמות. כיתה אחת חיה למען התועלת שבסמל, כפי שעושים רוב בני האדם, ורואה בבריאות ובעושר את הטוב העיקרי. כיתה אחרת חיה סמוך לסימן זה למען יופיו של הסמל; כגון המשורר והאמן ובית הספר החושני בפילוסופיה. כיתה שלישית חיה מעל יופיו של הסמל, אל יופיו של הדבר המסומל, ואלה הם אנשים חכמים. לכיתה הראשונה יש שכל ישר; לשנייה, טעם; ולשלישית, תפיסה רוחנית. אני רואה בחברה את הניאופיטים של כל הכיתות הללו, ובייחוד את כיתת הצעירים, אשר בידיעתם הטובה ביותר את הסימן יש להם חשש שמא עדיין ישנה מהות שלא הושגה, והם מגששים ונאנחים ושואפים זמן רב באי־שביעות רצון, בעוד מעריצי הסמל, עיוורי החול, מצייצים ומלעיגים ומרמסים אותם. ועוד אני רואה כי האדם המושלם — אחד למילניום, אם יש רבים כל כך — עובר את כל הסולם ורואה ונהנה מן הסמל במלוא ממשותו; ואז גם יש לו עין צלולה ליופיו; ולבסוף הוא נושא אותו בקלות כגלימה, שאותה הוא יכול להסיר בנקל, שכן הוא רואה את המציאות ואת הזוהר האלוהי של הטבע הפנימי פורצים מבעד לכל סדק וחרך.”

המקור באנגלית: קרא את המקור ←