טבע

“הליכה ושיחה הן שתי הנאות גדולות מאוד, אבל זו טעות לשלב ביניהן. הרעש שלנו עצמו מוחק את הצלילים ואת הדממות של העולם שבחוץ; ושיחה מובילה כמעט בהכרח לעישון, ואז שלום לטבע ככל שהדבר נוגע לאחד מחושינו. הידיד היחיד שכדאי ללכת עמו הוא מי שחולק בדיוק כה רב את טעמך לכל מצב רוח של הכפר, עד שמבט, עצירה, או לכל היותר דחיפה קלה, מספיקים כדי להבטיח לנו שההנאה משותפת.”

“דווקא כאשר אנו שומעים מעט מן בן זוגנו, דבר שמפחיד, מזעזע או מגעיל אותנו, עלינו להתחיל להיות מודאגים, שכן זה עשוי להיות הסימן הבטוח ביותר לכך שמספרים לנו שקר בעדינות או שמגנים עלינו מפני דמיונו של האחר, אם מתוך טוב לב ואם מתוך פחד נוגע ללב לאבד את אהבתנו. ייתכן שזה אומר שלמרות עצמנו סגרנו את אוזנינו בפני מידע שאינו מתיישב עם תקוותינו — תקוות שבכך יהיו נתונות בסכנה גדולה עוד יותר. תפיסתי את טבע האדם היא שכולנו רק מחזיקים מעמד בדרכים שונות — וזה בסדר, ואנחנו פשוט צריכים לנהוג זה בזה ברכות, מתוך ידיעה שכולנו יצורים שבריריים להפליא.”

“התשוקה הקדושה של הידידות היא בעלת טבע כה מתוק, יציב, נאמן ומתמיד, עד שהיא תימשך כל החיים, אם רק לא יבקשו ממנה להלוות כסף.”

“הוא בדרך כלל לא היה מודע לכך, אבל היה חלק אחד בגופו שהיה רגיש מאוד, אי שם לאורך גבו. הנקודה הרכה והעדינה הזאת, שהוא לא יכול היה להגיע אליה, הייתה בדרך כלל מכוסה במשהו, כך שלא הייתה נראית לעין בלתי מזוינת. אבל כשמסיבה כלשהי הנקודה הזאת נחשפה, ואצבעו של מישהו לחצה עליה, משהו בתוכו היה מתעורר. חומר מיוחד היה מופרש, ונישא במהירות בזרם הדם שלו אל כל פינה בגופו. הגירוי המיוחד הזה היה גם תחושה גופנית וגם תחושה נפשית, ויצר בדמיונו דימויים חיים. בפעם הראשונה שפגש את סארה, הוא הרגיש כאילו אצבע אנונימית伸תה החוצה ולחצה בכוח על אותו הדק בגבו. ביום שנפגשו הם דיברו זמן רב, אף שלא הצליח להיזכר בהרבה ממה שאמרו. מה שכן זכר היה התחושה המיוחדת בגבו, והתחושה המרגשת עד אין-תיאור שהביאה עמה אל מוחו וגופו. חלק אחד ממנו נרגע, חלק אחר התכווץ. תחושה כזאת. אבל מה זה היה אומר? צוקורו חשב על כך ימים רבים, אבל מטבעו לא היה מיומן בחשיבה מופשטת. לכן צוקורו שלח לסארה אימייל והזמין אותה לארוחת ערב. הוא היה נחוש לגלות את משמעותה של התחושה הזאת, של אותה תחושה.”

“הגעתי להאמין שביקום קיים משהו שאני קוראת לו "פיזיקת המסע" — כוח טבע הנשלט על ידי חוקים ממשיים כמו חוקי הכבידה או התנע. ואולי הכלל של פיזיקת המסע הולך כך: "אם אתה אמיץ מספיק כדי להשאיר מאחוריך כל מה שמוכר ומנחם (שיכול להיות כל דבר, מן הבית שלך ועד הטינות הישנות והמרות שלך) ולצאת למסע של חיפוש אחר האמת (בין אם כלפי חוץ ובין אם כלפי פנים), ואם אתה מוכן באמת להתייחס לכל מה שקורה לך במסע הזה כרמז, ואם אתה מקבל את כל מי שאתה פוגש בדרך כמורה, ואם אתה מוכן — מעל הכול — להתמודד (ולסלוח) עם כמה מציאויות קשות מאוד לגבי עצמך... אז האמת לא תישמר ממך." או כך הגעתי להאמין.”

“מתנות קדושות: חיים, טבע, בריאות טובה, כוח, שמחה, שגשוג הנפש, ילדים, משפחה, חברים….!”

“חירות אינה מתנה שניתנה לנו על ידי בני אדם אחרים, אלא זכות שמזכה בה האדם לפי חוקי האל וחוקי הטבע.”

“הבט ביופי, ותראה כי הוא נקנה במחיר המשקל; אשר בו פועל פלא בטבע, עושה קלים ביותר את אלה הנושאים ממנו הכי הרבה: כך הם אותן תלתלות זהובות, מסולסלות כנחש, העושות קפיצות פרועות כאלה עם הרוח, על יופי מדומה, שלעתים קרובות ידוע כי הוא נדונייתו של ראש שני, הגולגולת שהולידה אותן בקבר. כך התכשיט אינו אלא החוף המפתה אל ים מסוכן ביותר; הצעיף היפה המכסה יופי הודי; במילה אחת, האמת המדומה שזמנים ערמומיים עוטים כדי ללכוד את החכמים ביותר.”

“התנ״ך הוא ספר הלימוד של ההתגלות. בכיתת הלימוד הגדולה של אלוהים יש שלושה ספרי לימוד—אחד נקרא הטבע, אחד נקרא המצפון, ואחד נקרא הכתוב. בספר הלימוד הכתוב של ההתגלות—התנ״ך—אלוהים מדבר באמצעות מילים.”

“צריך להביט מקרוב כדי לראות בבירור”

“האמת היא שיש טוב ורע בכל אחד, בכל אומה, בכל גזע ובכל דת. לשמוע מישהו אומר שכל האנשים המשתייכים למדינה, לגזע או לדת מסוימים הם רעים — זה שקרי לחלוטין, וזה גורם לאדם שאומר את הדברים לאבד מיד את אמינותו. כולנו פגומים, וגם הטבע פגום. אף אחד אינו מושלם, ואף מדינה, גזע או דת אינם מושלמים. דואליות וקוטביות טבועות בכל דבר בטבע — בכל בני האדם, ואפילו בתוכנו. למשל, ישנם מי שהם בורים, וישנם מי שהם חכמים.”

“קיומו של העולם הוא מתוך כוונה משותפת. לאיש אין בעלות עליו. אדם יכול לעשות כל מה שמתאים לו. אינך יכול לבקר אותו; אינך יכול לומר, זה שגוי. אינך יכול אפילו לחשוב זאת. הכול נתון לניהולה של הטבע.”

“אני חש אפילו פחות מסוגל לשוב לרוסיה כפי שהייתי כשעזבתי אותה. זו רק עוד אחת מאותן אגדות ברוסיה, שאוששו בידי פאסֶק, סלֶפּצוב ואחרים, שלפיהן די לבוא לקווקז כדי להיות מוצף בעיטורים. כולם מצפים זאת מאיתנו, דורשים זאת מאיתנו. אבל אני כאן כבר שנתיים, השתתפתי בשתי משלחות ולא קיבלתי דבר. ואף על פי כן יש בי כל כך הרבה גאווה, שלא אעזוב את המקום הזה עד שאהיה מייג'ור, עם אנה או ולדימיר על צווארי. הגעתי למצב שזה ממש צורב לי כשאיזה גנילוקישקין מקבל עיטור ואני לא. יתר על כן, איך אוכל להביט שוב בפני הזקן שלי, או בפני הסוחר קוטלניקוב שאני מוכר לו תבואה, או בפני דודי במוסקבה וכל אותם אדונים נכבדים ברוסיה, אם אשוב אחרי שנתיים בקווקז בלי שום דבר להראות על כך? לא, איני רוצה להכיר את אותם אדונים, ואני בטוח שהם אינם מתעניינים בי כלל. אבל כזו היא טבעו של האדם, שאף על פי שלא אכפת לי מהם כהוא זה, הם הסיבה לכך שאני מכלה את שנותיי הטובות ביותר, את אושרי ואת כל עתידי.”

“אך אותם רוחות של אנלוגיה יתירו לי לטעון כי שלנו הן הרכות ביותר. הגבר חזק יותר מן האישה, אך אין הוא מאריך ימים יותר; דבר זה מסביר בדיוק את השקפתי על טיב ההיקשרות שלהם. לא, זה היה קשה מדי עליכם, אילו היה הדבר אחרת. יש לכם די קשיים, ופרישות, וסכנות להיאבק בהם... אכן היה זה קשה מדי (בקול רועד) אילו היו רגשותיה של האישה מתווספים לכל זאת!”

“למרות הוורידים הכהים שבהם, השקיפות של כנפי השפירית מבטיחה לי עולם טהור ותמים”

“התפארת עבודת אלוהים היא יפעת הכוכבים”

“טבעה של הממלכה חייב להפוך אותך לנושא אלוהים”

“...היא לא צריכה לבחור בין להיות עדינה או להיות עזה. שתיהן קיימות בטבע ושתיהן קיימות בה. וזה בסדר. היא תדע לטפח את שתיהן, וכשזה מתאים, להשתמש בכל אחת מהן בלי להתנצל.”

“התבוננו מקרוב בטבע ותראו שכל יצור חי מחווט למוטציה ולשונות. העובדה שאנשים יכולים לומר, "אני לא אותו אדם שהייתי פעם," היא הגדולה שבכל הניסים.”

“הטבע תמיד מדבר אליך, מחייך אליך ושר לך. כדי להבין, כל שעליך לעשות הוא להיות פתוח להקשיב בלבך ובנשמתך.”