“הוא בדרך כלל לא היה מודע לכך, אבל היה חלק אחד בגופו שהיה רגיש מאוד, אי שם לאורך גבו. הנקודה הרכה והעדינה הזאת, שהוא לא יכול היה להגיע אליה, הייתה בדרך כלל מכוסה במשהו, כך שלא הייתה נראית לעין בלתי מזוינת. אבל כשמסיבה כלשהי הנקודה הזאת נחשפה, ואצבעו של מישהו לחצה עליה, משהו בתוכו היה מתעורר. חומר מיוחד היה מופרש, ונישא במהירות בזרם הדם שלו אל כל פינה בגופו. הגירוי המיוחד הזה היה גם תחושה גופנית וגם תחושה נפשית, ויצר בדמיונו דימויים חיים. בפעם הראשונה שפגש את סארה, הוא הרגיש כאילו אצבע אנונימית伸תה החוצה ולחצה בכוח על אותו הדק בגבו. ביום שנפגשו הם דיברו זמן רב, אף שלא הצליח להיזכר בהרבה ממה שאמרו. מה שכן זכר היה התחושה המיוחדת בגבו, והתחושה המרגשת עד אין-תיאור שהביאה עמה אל מוחו וגופו. חלק אחד ממנו נרגע, חלק אחר התכווץ. תחושה כזאת. אבל מה זה היה אומר? צוקורו חשב על כך ימים רבים, אבל מטבעו לא היה מיומן בחשיבה מופשטת. לכן צוקורו שלח לסארה אימייל והזמין אותה לארוחת ערב. הוא היה נחוש לגלות את משמעותה של התחושה הזאת, של אותה תחושה.”

המקור באנגלית: קרא את המקור ←