טבע

“אלוהים הוא פסיקתנו הסופית בשאלה מי ומה שליליים ומי ומה חיוביים בחיינו. מוטב שלא לפשט זאת יתר על המידה כפי שעושים האמונות הטפלות הלכודות באשליה; מבחניו של ישות אינסופית לא תמיד יהיו כה מלבלבים, והדברים שאנו עשויים לראות כחיוביים הם במקרים רבים פשוט תשוקות של טבענו החוטא. עלינו להגן על רוחנו מבלי ליפול אל הטעות הנרקיסיסטית של ניסיון להגן על רגשותינו האנוכיים, שהאחרונים, בתורם, סביר הרבה יותר שלא יביאו שלום ואושר. אלא אשמה וריקנות. כאשר אדם מסתובב כל הזמן, במחשבתו, ומנסה להפריד בין אנשים חיוביים לשליליים, הוא כבר נשלט בידי משהו גרוע אף יותר מאותם אנשים שהוא מכנה "האנשים השליליים", וזאת עוד לפני שיזהה זאת בזמן כדי להימנע ממנו, כשם שהוא מנסה בצביעות להימנע מהם.”

“היה אדם שרואה יופי אינסופי בטבע ובאנושות”

“אם אתה רוצה להיות חכם, למד חוכמה מן הטבע.”

“כבוד אמיתי מכבד את כל האנשים, הוא מעריך את כל בני האדם”

“למען האמת, מעט מאוד מבוגרים באמת רואים את הטבע. רוב האנשים לא רואים את השמש, לפחות לא מעבר למבט שטחי. השמש מאירה רק את העין של האדם המבוגר, אבל היא זורחת לתוך העין והלב של הילד. אוהב הטבע הוא זה שחושיו הפנימיים והחיצוניים עדיין מסונכרנים זה עם זה; מי ששמר על רוח הילדות גם בבגרותו. הקשר שלו עם השמיים והארץ הופך לחלק מהלחם היומי שלו. בנוכחות הטבע, תענוג פראי שוטף את האדם, למרות צרותיו האמיתיות.”

“החוכמה היא הנואמת הגדולה ביותר בהיסטוריה; הטבע, שנייה. האיוולת היא הנואמת הגרועה ביותר בהיסטוריה; הטיפשים, שנייה.”

“מעולם לא הכרתי את פלאי הטבע, עד שהתחלתי ללכת עם הטבע.”

“וּכְשֶׁאַתָּה חוֹשֵׁב שֶׁהִגַּשְׁתָּ לְכָל הַנִּפְלָאוֹת שֶׁהָעוֹלָם מְסַפֵּק, תְּסוּב וּמִתְגַּלֶּה לְפָנֶיךָ שֶׁאַתָּה מְחַזֵּר עַל כָּל הַדָּבָר מִשּׁוּם שֶׁפַּעַם הַזֶּה עַל סִכָּה.”

“אם איזו מן היכולות של טבענו אפשר לכנות נפלאה יותר מן האחרות, אני סבורה כי הזיכרון הוא זו. נדמה שיש משהו בלתי מובן באופן מדבר יותר בכוחותיו, בכשלונותיו, באי-שוויוניו של הזיכרון, מאשר בכל אחת מן התבונות האחרות שלנו. הזיכרון לעיתים כה שומר, כה מועיל, כה צייתן — ולעיתים אחרות, כה מבולבל וכה חלש — ולעיתים שוב, כה עריץ, כה בלתי ניתן לשליטה! — אכן, אנו נס פלא מכל בחינה — אך כוחותינו לזכור ולשכוח אכן נדמים, במיוחד, כמעבר לכל הבנה.”

“אבל איפה אלוהים עכשיו, כשהשמיים מלאים באסטרונאוטים והאדון נופל? אני חסרה את אלוהים. אני חסרה את החברה של מישהו שאמיץ לחלוטין. אני עדיין לא חושבת על אלוהים כבגדן, אבל השרתים של אלוהים, כן, כי בשרירותם הם בגדים. אני חסרה את אלוהים שהיה לי חבר. אני לא יודעת אפילו אם אלוהים קיים, אבל אני יודעת שאם אלוהים הוא דוגמה רגשית, מעט יחסים אנושיים יוכלו להתאים לו. יש לי הרגשה שיום אחד ייתכן שזה יהפוך לאפשרי, חשבתי פעם שהוא כבר הפך לאפשרי, וראייתו הזו השאירה אותי נודדת, מנסה למצוא את האיזון בין ארץ לשמים. אם השרתים לא התערבו ופרדו בינינו, אולי הייתי מוטרדת, אולי הייתי מסירה את הבגד הלבן והמחוספס כדי למצוא בתוכו תבשיל. כפי שיש, אני לא יכולה”

“אדם הקשור לעולם היגונות יכול לשוב אל הטבע כדי למצוא השראה. הטבע מעניק נחמה ללבבות מיוסרים.”

“כל עץ ידוע מפרי עץ”

“איננו רוצים רק לראות יופי... אנו רוצים משהו אחר שכמעט אי אפשר להעלותו במילים — להתאחד עם היופי שאנו רואים, להיכנס לתוכו, לקבל אותו אל תוכנו, להתרחץ בו, להפוך לחלק ממנו. זו הסיבה שאכלסנו את האוויר, את הארץ ואת המים באלים ובאלות, בנימפות ובאלפים.”

“העצמי האנושי הוא הידיד והמושיע היחיד של כל האנושות”

“אדמה עתיקה עתה, אך כל הדעת מוחזקת בה. היא שומרת על תיעוד של כל מה שקרה מאז תחילת הזמן. על הזמן לפני הזמן היא מדברת מעט, בשפה שאף אחד לא הבין עדיין. לאורך הזמן, הסימנים הסודיים שלה נפתחו בהדרגה. האדמה והבלילה שלה הם הודעה מהעבר. על הזמן שיקרא, היא מדברת הרבה, אך מי שומע?”

“יש קו דק מאוד בין לוותר לעצמנו לבין לשחרר מקום שמגביל אותנו בחיים ולהתקדם לעבר היעד שלנו – זה שמבוסס על הנטייה הטבעית שאיתה נולדנו וששוכללה במשך חיים שלמים של ניסוי וטעייה. מי מאיתנו לא נאלץ לעצור ולשאול את עצמו: 'מי אנחנו?', 'מה אנחנו עושים?' ו'לאן אנחנו הולכים?' מי לא נאלץ לקחת פסק זמן מול כוחות החיים ולשאול: 'אילו מיתרים נסתרים מחברים בינינו כבני אדם? מהי משמעות החיים? ואיך אנחנו מממשים את הפוטנציאל הטבעי שלנו תוך יצירת תחושת תכלית מתוך הקיום העצמי, בזמן שאנחנו מנסים להביא שמחה גם לבתים של אחרים?' כדי לענות על השאלות האלה, שמכרסמות בתודעה שלנו בעיקר כשלחץ וטראומות מטלטלות סוגרים עלינו, אנחנו חייבים להעריך את המורשת שלנו, להיות קשובים לתקופה שבה אנחנו חיים, לקחת אחריות על ההחלטות הבוגרות שלנו, ולשאוף לצבור חוכמה שתוביל אותנו אל העתיד. כל אחד מאיתנו צריך לגבש השקפת עולם שתנחה את מסע החיים שלו, וככל שנשלים מוקדם יותר עם המוזרויות שלנו, כך נוכל להבחין מהר יותר ביופיו הבלתי נתפס של הטבע ולהעריך אותו.”

“הנה הרגל נפלא: מדי פעם עצור; אל תזוז; אל תדבר; פשוט התבונן בטבע, כי זו הדרך הטובה ביותר להבין במפורש את הניסים המקיפים אותנו!”

“שום דבר שנשאר סטטי אינו באמת חי. הטבע לא סובל חוסר מעש. כל מקורות האנרגיה בעולם הטבע ובקוסמוס נמצאים בתנועה מתמדת, במצב בלתי פוסק של שינוי ותנודתיות. כל צורות החיים חייבות להתאים את עצמן לעונות המשתנות. כדור הארץ עצמו מסתחרר בחלל ומסתובב על צירו כמו סביבון. הכוחות הבלתי צפויים של חוסר היציבות, שנובעים משילוב של תנועה, שינוי וזרימה, הם שמניעים את הדינמיקה המופלאה של הקיום.”

“זהו סיפור של ממשלות – גבר עושה משהו שמקשר אותו לגבר אחר. אדם שלא מכיר אותי גובה ממני מס, מביט מרחוק וקובע שחלק מהעבודה שלי ילך למטרה משעשעת, לא כפי שאני רוצה אלא כפי שהוא מדמיין. תראו את ההשלכה. מכל החובות, האנשים הכי לא רוצים לשלם מיסים. איזו סאטירה על הממשלה! בכל מקום הם חושבים שהם מקבלים תמורה, חוץ מכאן. לכן, פחות ממשלה – יותר טוב, פחות חוקים ופחות כוח מרוכז. הפתרון להתעללות בממשל פורמלי הוא השפעת האופי הפרטי, הצמיחה של הפרט, הופעת העיקר שמחליף את הנציג, הופעת החכם, שהממשלה הקיימת היא, למען האמת, רק חיקוי גרוע. מה שכל הדברים שואפים לייצר – חירות, תרבות, אינטראקציה, מהפכות – הוא האופי; זהו יעד הטבע, להגיע להכתרת המלך שלו. כדי לחנך את החכם, המדינה קיימת; וכשחכם מופיע, המדינה נעלמת. הופעת האופי עושה את המדינה מיותרת. החכם הוא המדינה. הוא לא צריך צבא, מצודה או צי – הוא אוהב אנשים יותר מדי; אין לו צורך בשוחד, בחגיגה או בארמון כדי למשוך חברים; אין לו יתרון גאוגרפי, אין לו ספרייה כי הוא לא צריך לחשוב; אין לו כנסייה כי הוא נביא; אין לו ספר חוקים כי הוא עצמו מחוקק; אין לו כסף כי הוא ערך; אין לו דרך כי הוא בבית איפה שהוא; אין לו ניסיון כי החיים של היוצר זורמים דרכו ומביטים מעיניו. אין לו חברים אישיים, כי מי שמושך את תפילת והצדקה של כולם, לא צריך זוג ולחנך כמה, כדי לחלוק איתו חיים נבחרים ופואטיים. יחסו לאנשים הוא מלאכי; זיכרונו הוא מור עבורם; נוכחותו, לבונה ופרחים.”

“אותו חוק של הטבע שלפיו הכול מטפס אל במות גבוהות יותר, וכוח גופני נעשה לכוח נפשי ומוסרי. הלחם שהוא אוכל הוא תחילה כוח ורוח חייתית; הוא נעשה, במעבדות גבוהות יותר, דימוי ומחשבה; ובתוצאות גבוהות עוד יותר, אומץ וסבלנות. זהו הריבית דריבית הנכונה; זהו הון המוכפל, המורבע, המוכפל פי מאה; האדם המועלה אל חזקהו הגבוהה ביותר. החיסכון האמיתי הוא תמיד להוציא במישור הגבוה יותר; להשקיע ולהשקיע, בתאוות בצע חדה יותר, כדי שיוכל להוציא בבריאה רוחנית ולא בהגדלת הקיום החייתי.”