געגוע

“מצאתי ייעוד נעלה יותר; כתיבה מעוררת השראה! איני יכולה לדמיין את עצמי עושה כל עבודה אחרת, כשעלי לכתוב ולהעביר מילים מעוררות יראה, אל הנשמות הכמהות לכך.”

“כולם כמהים לאהבה, כולם סובלים מן הצרכים והרצונות, לכן היו אוהבים, אדיבים וחומלים כלפי כולם.”

“המודעות הן לכאב המשותף שלנו והן לכמיהה שלנו לאושר היא שקושרת אותנו לאנשים אחרים ועוזרת לנו לפנות אליהם בחמלה”

“עושר אינו מוחלט. הוא יחסי לתשוקה. בכל פעם שאנו נכספים למשהו שאיננו יכולים להרשות לעצמנו, אנו נעשים עניים יותר, יהיו משאבינו אשר יהיו. ובכל פעם שאנו חשים שבעי רצון ממה שיש לנו, אפשר לראות בנו עשירים, יהיה מה שבבעלותנו בפועל מעט ככל שיהיה.”

“האמוציה הזאת שאני מרגיש עכשיו, זו אהבה, נכון?" "לא יודע. האם זה תאוה? או שמחה טיפשה, רק כי אתה עמי?" "כן," אמרה. "זו שפעת," אמר מירו. "התרשמי על הקיאות או הרעלות בתוך כמה שעות.”

“הכמיהה לאהבה הופכת אישה ליפה ואהובה”

“כשיצאו ז'אן ואמו מאטרויל, אסף לה מרסל סורו אגסות גדולות של תות שדה ושל שושנים שלג, שאין לאדונית סנטויל את האומץ לדחות. אך כשהוציא ז'אן את דודו הביתה, זרקה אותן מיד, ואמרה שברשותם כבר מספיק מספיקים כבר בדבר של מטען. ואז זעק ז'אן כי נפרד מהבעלים הנעימים שאותם היה רוצה לקחת עמו לפריז, ומשום רועה של אמו.”

“אתה רוצה עזרה? בקש עזרה. אתה רוצה אהבה? בקש אהבה. אם אתה רוצה משהו מהיקום, משהו מעצמך, עליך קודם לבקש.”

“אין פלא שגברים שהרגישו, שהם פתוחים לשינוי, לעיתים פשוט נטשו את הדרך, חוזרים למסגרת הגבריות הפטריארכלית שהצליחה להם פחות. הגברים הבודדים שהצליחו לקחת על עצמם את האחריות למושג הנאצ'ל של שחרור גברי, גילו שרק מעט נשים הכירו בשינוי זה. כאשר הגבר החדש – הגבר שגיבושו נבע מהנאצ'ל – הוצג כמישהו חלש, כקישוט יתר של ברוקולי שממושל על ידי נשים חזקות שסתרן רצון למחויבים המסורתיים, איבדו המונים את העניין.”

“הו יקירתי! אני חושב עליך תמיד ומתגעגע אליך לנצח.”

“הייתי נלחם בכל מלאך שבינינו עד שאלוהים היה אומר, "כן.”

“אמר, מה שמבדיל בין האדם לכל שאר יצורי החי? כל החיה שמתרחקת ממני חווה את הצרכים הגופניים האלה בדיוק כמו שהוא: הוא רעב וצורך עשב, הוא צמא ושותה מנהר, רעבו וצמאונו מתמלאים, הוא שבע ושוכב; הוא קם שוב ומתרעב, הוא מתאכל שוב ונוח. הוא רעב וצמא כמו שהוא, אך כשהצמא והרעב נעלמים, הוא אינו מנוח; הוא סובל מהחסרון כמו שהוא, אך אינו שבע כשהשובעון מלא. השעות שביניהם כבדות ומכאיבות; הוא מתאווה שוב לרעב כדי להעיר את תשומת לבו. העופות מקצצים פרי או דגן ומתעופפים לגנים שם הם יושבים כביכול בשמחה על הענפים, ומשקיעים את חייהם בנגינה בסדרה אחת של צלילים לא משתנים. הוא אף הוא יכול לקרוא למוזיקאי ולזמר, אך הצלילים שהניעו אותו אתמול מעייפים אותו היום, ויתעייפו עוד יותר מחר. הוא אינו מוצא בת”

“לפעמים כשאני מביט בך, אני מרגיש כאילו אני מביט בכוכב רחוק. הוא מסנוור, אבל האור שלו הוא מלפני עשרות אלפי שנים. אולי הכוכב הזה אפילו כבר לא קיים. ובכל זאת לפעמים האור הזה נראה לי ממשי יותר מכל דבר אחר.”

“הדמיון לא תמיד גורם לך להתגעגע למה שאין לך, אלא דווקא לשגשג במה שאין לך”

“אתה הוא אותו מלאך של גן עדן.אתה הוא אותו פרח של שמיים.היקום הזה התגעגע אליך, באהבה אינסופית לזמן אינסופי.”

“אתה אור האהבה בחשכה. אני כמהה אליך, הו אהובי!”