“אמר, מה שמבדיל בין האדם לכל שאר יצורי החי? כל החיה שמתרחקת ממני חווה את הצרכים הגופניים האלה בדיוק כמו שהוא: הוא רעב וצורך עשב, הוא צמא ושותה מנהר, רעבו וצמאונו מתמלאים, הוא שבע ושוכב; הוא קם שוב ומתרעב, הוא מתאכל שוב ונוח. הוא רעב וצמא כמו שהוא, אך כשהצמא והרעב נעלמים, הוא אינו מנוח; הוא סובל מהחסרון כמו שהוא, אך אינו שבע כשהשובעון מלא. השעות שביניהם כבדות ומכאיבות; הוא מתאווה שוב לרעב כדי להעיר את תשומת לבו. העופות מקצצים פרי או דגן ומתעופפים לגנים שם הם יושבים כביכול בשמחה על הענפים, ומשקיעים את חייהם בנגינה בסדרה אחת של צלילים לא משתנים. הוא אף הוא יכול לקרוא למוזיקאי ולזמר, אך הצלילים שהניעו אותו אתמול מעייפים אותו היום, ויתעייפו עוד יותר מחר. הוא אינו מוצא בת”

המקור באנגלית: קרא את המקור ←