“אני זוכר פעם אחת, כשנשאתי הרצאה בפני חיל האוויר המלכותי, קם קצין זקן, קשוח ומחוספס, ואמר: ״אין לי שום צורך בכל השטויות האלה. אבל, שים לב, גם אני אדם דתי. אני יודע שיש אלוהים. הרגשתי אותו: שם, לבד במדבר בלילה: המסתורין האדיר. ודווקא בגלל זה איני מאמין בכל הדוגמות והנוסחאות המסודרות והקטנות שלכם עליו. בעיני כל מי שפגש את הדבר האמיתי, כולן נראות כל כך זעירות, פדנטיות ולא מציאותיות!״ ובכן, במובן מסוים הסכמתי לגמרי עם אותו אדם. אני חושב שסביר להניח שהוא חווה חוויה ממשית של אלוהים במדבר. וכאשר הוא פנה מן החוויה הזאת אל האמונות הנוצריות, אני חושב שאכן פנה ממשהו ממשי אל משהו פחות ממשי. באותו אופן, אם אדם הביט פעם באוקיינוס האטלנטי מן החוף, ואז הולך ומביט במפה של האוקיינוס האטלנטי, גם הוא יפנה ממשהו ממשי אל משהו פחות ממשי: יפנה מגלים אמיתיים אל פיסת נייר צבעונית. אבל כאן מגיע העיקר. המפה היא, יש להודות, רק נייר צבעוני, אבל יש שני דברים שצריך לזכור עליה. ראשית, היא מבוססת על מה שמאות ואלפי אנשים גילו בשיט באוקיינוס האטלנטי האמיתי. במובן הזה יש מאחוריה המוני חוויות ממשיות, ממש כמו זו שיכולתם אתם לחוות מן החוף; אלא שבעוד שלכם תהיה רק הצצה אחת, המפה מחברת יחד את כל אותן חוויות שונות. שנית, אם ברצונכם להגיע לאנשהו, המפה היא הכרחית לחלוטין. כל עוד אתם מסתפקים בטיולים על החוף, ההצצות שלכם מעניינות הרבה יותר מלהביט במפה. אבל המפה תהיה שימושית הרבה יותר מטיולים על החוף אם תרצו להגיע לאמריקה.”
קלינטון סקוט לואיס