הקשבה

“שום דבר לא משתנה עד שאנשים מחליטים לעשות את הדברים שעליהם לעשות, כדי להביא שלום.”

“זה בכלל לא קשה להבין אדם; רק קשה להקשיב בלי משוא פנים.”

“אני למדתי לנגן בגיטרה בעצמי על ידי שמיעת תקליטיו של פול סימון, פיצול כל צליל לצליל. הוא מוזיקאי אינטליגנטי מאוד. לא זהו אדם שיש לו זרם טבעי של מלודיות כמו מקרטני או דילן, שזורמים ברעננות עם רעיונות מוזיקליים.”

“אולי שמתם לב שהספרים שאתם ממש אוהבים קשורים יחד בחוט סודי. אתם יודעים בדיוק מהי האיכות המשותפת שגורמת לכם לאהוב אותם, למרות שלא מצליחים לבטא זאת במילים: רוב החברים שלכם לא רואים זאת כלל, ולפעמים תוהים למה אתם אוהבים את זה וגם את ההוא. שוב, עמדתם מול נוף שנראה כמייצג את מה שחיפשתם כל החיים; ואז פניתם לחבר שלצידכם שנראה רואה את מה שראיתם – אך במילים הראשונות נוצר קו מתפצל ביניכם, ואתם מבינים שהנוף משמעותו שונה לגמרי עבורו, שהוא רודף אחרי חזון זר ולא מתעניין ברמזים הבלתי ניתנים לתיאור שמובילים אתכם. אפילו בתחביבים שלכם, תמיד היה משהו משיכה סודית שהאחרים לא מודעים אליה – משהו שלא ניתן להגדיר, אבל תמיד על סף לפרוץ, ריח של עץ קצוץ במוסך או הקליק-קליק של המים על ציד הסירה. האם כל החברויות שנמשכות כל החיים נולדו ברגע שבו סוף סוף פגשתם אדם נוסף שיש לו רמז (אם כי חלש ולא בטוח אפילו בטוב ביותר) של אותו משהו שהייתם נולדים לרצות, ושמתחת לשטף של רצונות אחרים ובכל הרגעים השקטים שבין תשוקות רועשות, לילה ויום, שנה אחרי שנה, מילדות ועד זקנה, אתם מחפשים, צופים, מאזינים? אתם מעולם לא חוויתם זאת. כל מה שבאמת תפס את נשמתכם היה רק רמזים – הצצות מרתקות, הבטחות שלא התממשו במלואן, הדהודים שמתו ברגע שנשמעו. אבל אם זה יתממש באמת – אם יגיע הדהוד שלא מתמוסס אלא מתרחב לצליל עצמו – תדעו זאת. בלי שום ספק תאמרו "הנה סוף סוף הדבר שלגביו נבראתי". אנחנו לא יכולים לתאר זה לזה. זה החתימה הסודית של כל נשמה, הרצון הבלתי ניתן להעברה, הדבר שרצינו לפני שפגשנו את האישה, חברים או עבודה, ושעדיין נרצה על מיטת המוות, כשהמוח כבר לא מכיר אישה, חבר או עבודה. בזמן שאנחנו כאן, זה זה. אם נאבד זאת, נאבד הכל.”

“האוזניים והלב מחוברים, זה נכון, כי כאשר האוזניים נפתחות לרווחה, גם הלב נפתח.”

“כותבים צריכים להיות בעלי כישרון לשמיעה. אני צריכה להיות מסוגלת לשמוע את הדברים שנאמרים לי על ידי הקולות שאני יוצרת.”

“כדי להעריך את איכות מחשבותיהם של אנשים, אל תקשיבו למילותיהם, אלא התבוננו במעשיהם.”

“בהרחבה על השיטה העתיקה של למידה בזמן שאתה ישן באמצעות הקלטות שמע, NAPS משתמשת באותה שיטה בדיוק שהיית משתמש בה כדי להאזין לכל שמע בזמן השינה.”

“כל עוד שמע ז'אן את דבריו, היה מודע בחשיכה כי מה שמעניק לליטרטורה את האמיתות שלה הוא תוצאה של עבודה שביצע הרוח האנושית, ללא קשר למציאות החומרית שיכולה הייתה להעיר אותה — הליכה, לילה של אהבה, דרמה חברתית — אלא גילוי מסוג מסוים בעולם הרוח, בעולם הרגשות, שנעשה על ידי הבינה האנושית, כך שהערך של ספר אינו במה שמציג הכותב בפנינו, אלא בטבע הפעולה שהוא מבצע עליו.”

“אני אוהב לשמוע. הרבה למדתי מהשמעת קפדנית. רוב האנשים מעולם לא שומעים.”

“קריאה, כתיבה, האזנה למוזיקה, דילוג בחבל, הטסת עפיפונים, טיולים ארוכים לאורך הים, וטיולים רגליים באוויר ההרים הצלול, כולם משרתים מטרה משותפת: המעשים הללו, הנעשים ביוזמתנו, משחררים אותנו מן השגרה המייגעת של החיים. צורות אלה של תרגול גופני ונפשי משחררות את התודעה לשוטט ללא עכבות, וסוגים שיתופיים כאלה של פעולות גוף ונפש מרחיקים אנשים מכאבי הגוף שלהם ומטרוניותיהם הרגשיות. הפוגה מן הטחינה המשתקת של האחידות מאפשרת לדמיון האישי להמריא. הדמיון, צורה של חלימה, הוא מטבעו נעים ומשקם. דווקא ברגעים הללו של התבוננות פנימית אישית, שנחטפו מן התעשייה של ההישרדות, האנושות נוגעת באמת המוחלטת של החיים: שחייב להיות משהו נוסף לחיים מלבד פשוט להסתדר; המצב האנושי היסודי צמא לדרך לשפר את הלבוש העוטף את חיינו השקועים בעצמנו.”

“במוזיקה הקוסמית העצומה הזאת, השלום הוא המוזיקה של כל לב. תהילתנו טמונה בהבנה, בהקשבה ובכיבוד המוזיקה הזאת.”

“היופי הוא אחד מן העובדות הגדולות של העולם, כמו אור השמש, או האביב, או ההשתקפות במים האפלים של אותו קונכיית כסף שאנו קוראים לה הירח. יש לך רק שנים מעטות שבהן תוכל לחיות באמת, בשלמות, ובמלואך. כאשר נעורייך יחלפו, יחלוף עמם גם יופייך, ואז תגלי לפתע שלא נותרו לך עוד ניצחונות... הזמן מקנא בך, ונלחם בשושנותייך ובוורדייך. תיעשי צהבהבה, ושקועה-לחיים, וקהת-עין... אה! הביני את נעורייך בעודך מחזיקה בהם. אל תבזבזי את הזהב של ימייך, בהאזנה למשעממים, בניסיון לשפר את חסרי התקנה, או בהענקת חייך לבורים, לפשוטים ולוולגריים... חיי! חיי את החיים הנפלאים שבתוכך! אל תאבדי דבר. היי תמיד מחפשת תחושות חדשות. אל תפחדי משום דבר... העולם שייך לך לעונה... כמה טרגי יהיה אם תתבזבזי. שכן קצר כל כך הזמן שבו יימשכו נעורייך. פרחי ההרים הפשוטים קמלים, אך הם פורחים שוב. הלבורנום יהיה צהוב ביוני הבא כפי שהוא עכשיו. בעוד חודש יהיו כוכבים סגולים על הקלמטיס, ושנה אחר שנה הלילה הירוק של עליו יחזיק את כוכביו הסגולים. אך את נעורינו לעולם איננו מקבלים בחזרה. פעימת השמחה שפועמת בנו בגיל עשרים נעשית אטית. אברינו כושלים, חושינו נרקבים. אנו מידרדרים לבובות מחרידות, רדופות בזיכרון התשוקות שמפניהן פחדנו יותר מדי, והפיתויים המעודנים שלא היה לנו האומץ להיכנע להם... נעורים! נעורים! בעולם אין דבר מלבד נעורים.”

“למה אנחנו צריכים להקשיב ללב שלנו?” שאל הנער, כשחנו באותו יום. “כי, בכל מקום שבו נמצא לבך, שם תמצא את אוצרך.” “אבל ליבי נסער,” אמר הנער. “יש לו חלומות, הוא מתרגש, והוא נעשה נלהב מאישה מן המדבר. הוא דורש ממני דברים, והוא מונע ממני לישון לילות רבים, כשאני חושב עליה.” “ובכן, זה טוב. לבך חי. המשך להקשיב למה שיש לו לומר.” . . . “ליבי הוא בוגד,” אמר הנער לאלכימאי, כשעצרו לנוח את הסוסים. “הוא לא רוצה שאמשיך.” “זה הגיוני,” השיב האלכימאי. “כמובן הוא מפחד שבשאיפה להגשים את חלומך, תאבד את כל מה שהשגת.” “ובכן, למה שאקשיב ללב שלי?” “כי לעולם לא תוכל עוד להשתיק אותו. גם אם תעמיד פנים שלא שמעת את מה שהוא אומר לך, הוא תמיד יהיה שם בתוכך, יחזור ויאמר לך מה אתה חושב על החיים ועל העולם.” “אתה מתכוון שעליי להקשיב, גם אם הוא בוגדני?” “בגידה היא מכה שמגיעה במפתיע. אם אתה מכיר היטב את לבך, הוא לעולם לא יוכל לעשות לך דבר כזה. כי תדע מה הם חלומותיו ורצונותיו, ותדע כיצד להתמודד איתם.” “לעולם לא תוכל להימלט מלבך. לכן עדיף להקשיב למה שיש לו לומר. כך לעולם לא תצטרך לפחד ממכה בלתי צפויה.”

“אני מנסה לשכוח מהציפייה שנמצאת שם בחוץ ומהקהל שמקשיב לדבר הבא, כדי שלא אנסה לרצות אותם. הקדשתי המון זמן לא לתקשר עם האנשים האלה ולהכחיש שהם קיימים.”

“הייתה מכשפה רעה בשם אליס השחורה. היא הייתה אימתנית ובלתי ניתנת לתחרות. אף אחת לא הייתה יותר רעה או חזקה ממנה – עד עכשיו. כי הייתי יכול לירוק בעין שלה ולגנוב את שיניה. היא לא ידעה מה נכון ומה לא, ולכן הסתבכה, וזה היה הסוף שלה. הבעיה היא, אם אתה יודע מה נכון ומה לא, אתה לא יכול לבחור בטעות. אתה פשוט לא יכול לעשות את זה ולשרוד. אז... אם הייתי מכשפה רעה, הייתי גורם לשרירי מר סלזלה להתהפך נגד עצמותיו ולשבור אותם, או לשנות את צורת המחשבה שלו, ולהפוך אותו לצפרדע, או לתת לו מוח כמו ביצה מקושקשת, לשמוע צבעים ולריח ריחות... אם הייתי רעה, כן. "היה נשיפה עמוקה יותר, יותר כנה," היא אמרה. "אבל אני לא יכולה לעשות את כל זה. זה לא יהיה נכון." היא חייכה בחיוך מתון. ואם נני אוג הייתה שומעת, היא הייתה מסכמת: שום צחוק משוגע של אליס השחורה, שום קילקול רשע של ערפד משוגע, שום צחוק מצחיק של העינק הכי ממציא, לא היה מפחיד כמו הצחוק השמח של סבתא וידרוויקס לפני שהיא עושה את הנכון.”

“הלוחמים האמיתיים בעולם הזה הם אלה שרואים את פרטי נשמתו של הזולת. הם רואים את השקיפות שמאחורי החומות שאנשים מקימים. הם עומדים בשדה הקרב של החיים וחושפים את השקיפות של לבם, כדי שאחרים יוכלו לסיים את היום בתקווה. הם הנשמות הרגישות שמבינות שלפני שהן יכלו להיות אור, הן היו צריכות תחילה להרגיש את הבעירה.”

“לא הזהרת אותנו מפני זה, רידיר, אמר סטולי במרירות. גילט הניף את ידיו. אנחנו חייבים להמר כדי לצבור! אמר. הדואר? תחבולה וקסם ידיים. אה, פון ליפוויג הוא איש של רעיונות, אבל זה כל מה שהוא. הוא עשה רושם, אבל אין לו הסיבולת למרחק הארוך. אבל כפי שמתברר הוא יעשה לנו טובה. אולי היינו... קצת שאננים, קצת רשלנים, אבל למדנו את הלקח שלנו! מונעים בידי התחרות אנחנו משקיעים כמה מאות אלפי דולרים—כמה מאות? אמר גרינהאם. גילט הניף אותו לשתיקה, והמשיך: —כמה מאות אלפי דולרים בשדרוג מערכתי מאתגר, רלוונטי ומלהיב של כל הארגון שלנו, תוך התמקדות בכישורי הליבה שלנו ובשימור שיתוף פעולה מלא וקשוב עם הקהילות שאנו גאים לשרת. אנו מודעים היטב לכך שהניסיונות הנמרצים שלנו להניע את התשתית הפגומה שירשנו היו פחות ממספקים לחלוטין, ומקווים ובוטחים בכך שלקוחותינו המוערכים והנאמנים יגלו סבלנות כלפינו בחודשים הקרובים בעודנו מתקשרים בסינרגיה עם ניהול השינוי במאמצינו למצוינות. זו המשימה שלנו. אחר כך השתררה דממה יראה.”

“המין האנושי – פרימטים יונקים, אף כי אין ספק שהוא או היא, ועשוי מאבקם של שמשות שהתפוצצו – אכן זקוק לטרנסצנדנטי, לנומינוזי, ואפילו לאקסטטי. לא הייתי בוטח באיש שלא חווה זאת. זה קשור לנוף, לאור, למוזיקה, לאהבה ולמודעות לחולפיותם של כל הדברים, ולמלנכוליה המאפילה על כל אלה. לכן אין זה רק להביט בשמחה פעורת פה בשקיעה תוך כדי האזנה למוזיקה, ולעשות זאת מתוך ידיעה שזה לא יכול להימשך זמן רב. אבל אין בכך כל צורך בעל-טבעי. אין שום ממד של העל-טבעי שדבר זה מעניק לאדם חלק בו.”

“זרימת הלב פירושה להקשיב לאינטואיציה ולתחושות הבטן שלך וללכת בעקבות הלב שלך. איך תוכל לתת ללב שלך להוביל היום?”