“לא הזהרת אותנו מפני זה, רידיר, אמר סטולי במרירות. גילט הניף את ידיו. אנחנו חייבים להמר כדי לצבור! אמר. הדואר? תחבולה וקסם ידיים. אה, פון ליפוויג הוא איש של רעיונות, אבל זה כל מה שהוא. הוא עשה רושם, אבל אין לו הסיבולת למרחק הארוך. אבל כפי שמתברר הוא יעשה לנו טובה. אולי היינו... קצת שאננים, קצת רשלנים, אבל למדנו את הלקח שלנו! מונעים בידי התחרות אנחנו משקיעים כמה מאות אלפי דולרים—כמה מאות? אמר גרינהאם. גילט הניף אותו לשתיקה, והמשיך: —כמה מאות אלפי דולרים בשדרוג מערכתי מאתגר, רלוונטי ומלהיב של כל הארגון שלנו, תוך התמקדות בכישורי הליבה שלנו ובשימור שיתוף פעולה מלא וקשוב עם הקהילות שאנו גאים לשרת. אנו מודעים היטב לכך שהניסיונות הנמרצים שלנו להניע את התשתית הפגומה שירשנו היו פחות ממספקים לחלוטין, ומקווים ובוטחים בכך שלקוחותינו המוערכים והנאמנים יגלו סבלנות כלפינו בחודשים הקרובים בעודנו מתקשרים בסינרגיה עם ניהול השינוי במאמצינו למצוינות. זו המשימה שלנו. אחר כך השתררה דממה יראה.”

המקור באנגלית: קרא את המקור ←