“הייתה מכשפה רעה בשם אליס השחורה. היא הייתה אימתנית ובלתי ניתנת לתחרות. אף אחת לא הייתה יותר רעה או חזקה ממנה – עד עכשיו. כי הייתי יכול לירוק בעין שלה ולגנוב את שיניה. היא לא ידעה מה נכון ומה לא, ולכן הסתבכה, וזה היה הסוף שלה. הבעיה היא, אם אתה יודע מה נכון ומה לא, אתה לא יכול לבחור בטעות. אתה פשוט לא יכול לעשות את זה ולשרוד. אז... אם הייתי מכשפה רעה, הייתי גורם לשרירי מר סלזלה להתהפך נגד עצמותיו ולשבור אותם, או לשנות את צורת המחשבה שלו, ולהפוך אותו לצפרדע, או לתת לו מוח כמו ביצה מקושקשת, לשמוע צבעים ולריח ריחות... אם הייתי רעה, כן. "היה נשיפה עמוקה יותר, יותר כנה," היא אמרה. "אבל אני לא יכולה לעשות את כל זה. זה לא יהיה נכון." היא חייכה בחיוך מתון. ואם נני אוג הייתה שומעת, היא הייתה מסכמת: שום צחוק משוגע של אליס השחורה, שום קילקול רשע של ערפד משוגע, שום צחוק מצחיק של העינק הכי ממציא, לא היה מפחיד כמו הצחוק השמח של סבתא וידרוויקס לפני שהיא עושה את הנכון.”

המקור באנגלית: קרא את המקור ←