ידע

Knowledge here isn’t just the quiet hum of facts or the weight of wisdom—it’s the sharp edge of curiosity cutting through doubt, the moment a truth feels like sunlight breaking through a long, dark room. These words capture its pull, its limits, and the way it can feel both liberating and overwhelming.

6,114 ציטוטים — עמוד 258 מתוך 306

“אתה עומד לפגוש הרבה אנשים בעלי אישיות שתלטנית: הרועשים, הדוחים, אלה שבקולניות תובעים לעצמם את חלקם בשטח שלך ובכל מקום אחר שהם דורכים בו. זהו הדפוס של טורף. טורפים טורפים את הרוך, את השלום, את הרוגע, את המתיקות ואת כל החיוביות שהם מריחים כחולשה. כל דבר שמח ושרוי בשלום הם טועים לחשוב שהוא חולשה. לא תפקידך לשנות את האנשים האלה, אבל תפקידך להראות להם שהשלום והרוך שלך אינם שקולים לחולשה. תמיד נראיתי שברירית ועדינה, אבל העניין הוא שאינני שברירית ואינני עדינה. אני עדינה מאוד, אבל אני יכולה להראות לך שגם לעדין יש רעל. אני משווה את עצמי למשי. אנשים טועים לחשוב שמשי הוא חלש, אבל ממחטת משי יכולה להגן על מי שלובש אותה מפני יריית אקדח. יש הרבה אנשים שירצו להתחבר אליך אם אתה מתאים לתיאור של מה שהם חושבים שהוא חלש; טורפים רוצים שיהיו להם חברים שהם יכולים לשלוט בהם, כי זה גורם להם להרגיש חזקים וחשובים. האמת היא שלטורפים אין כוח ואין אומץ. אתה הוא החזק, ואתה הוא האמיץ. איבדתי חברים רבים בגלל העובדה שכאשר הם מנסים לקרוע אותי, הם לא מצליחים. הם מאשימים אותי בהטעיה; אינני מטעה, אני פשוט עשויה ממשי. הם אלה הטיפשים שלוקחים בטעות רוך והגינות כחולשה. יש הרבה יותר טורפים בעולם הזה, ולכן אני רוצה שתהיה עשוי ממשי. אתה משי.”

צ'וי בל ק'

“מחשבותיי על שקיעתן של דעותינו הקדומות המוסריות – כי על כך עוסק הפולמוס הזה – הוצגו לראשונה, באופן סכמטי וזמני, באסופת האפוריזמים שכותרתה אנושי, אנושי מדי. ספר לרוחות חופשיות, שאותה התחלתי לכתוב בסורנטו במהלך חורף שאיפשר לי לעצור, כשם שנודד עוצר, כדי לקלוט את הארץ העצומה והמסוכנת שדרכה נדדה עד אז רוחי. היה זה בחורף 1876–7; המחשבות עצמן קדמו לכך. הן היו בעיקר אותן מחשבות שאשוב ואעסוק בהן במאמרים שלפנינו – נקווה שהמרווח הארוך היטיב עמן, שהבשילו, התבהרו, התחזקו והשתכללו! העובדה שאני עדיין דבק בהן היום, ושבינתיים הן עצמן דבקו זו בזו יותר ויותר בחוזקה, ואף גדלו זו לתוך זו ונהיו לאחת, מחזקת עוד יותר את ביטחוני העליז שמלכתחילה לא נולדו בי כיחידות, באקראי או לסירוגין, אלא צמחו משורש אחד, מרצון יסודי לדעת העמוק בתוכי, אשר תפס את השלטון, דיבר בבירור הולך וגובר והציב דרישות ברורות יותר ויותר. וזהו הדבר היחיד הראוי לפילוסוף. אין לנו זכות להתבלט כיחידים: אסור לנו לטעות או לגלות את האמת כיחידים. תחת זאת, מחשבותינו, ערכינו, כל ‘כן’, ‘לא’, ‘אם’ ו‘אבל’ צומחים מתוכנו באותה הכרחיות שבה צומחים פירות על העץ – כולם קשורים זה לזה ומפנים זה לזה, ועדות לרצון אחד, לבריאות אחת, לאדמה אחת, לשמש אחת. – האם טעם פריינו ערב לכם? – אבל מה אכפת הדבר לעצים? ומה אכפת הדבר לנו הפילוסופים? . . .”

פרידריך ניטשה