צדק

“הוא הביע את ביטחונו שבקשת הערעור שלי תתקבל, אבל אני נשאתי את משקלו של חטא שממנו הייתי חייב לשחרר את עצמי. לדבריו, הצדק האנושי היה כלום והצדק האלוהי היה הכול. ציינתי שזה היה הראשון שגזר עליי את דיני.”

“האמת לעולם לא תאיר מלב מלא שחיתות ושקרים.”

“ניקרגואה טיפלה בבעיית הטרור בדיוק בדרך הנכונה. היא פעלה לפי המשפט הבינלאומי והתחייבויותיה על פי אמנות. היא אספה ראיות, הביאה את הראיות לערכאה הגבוהה ביותר הקיימת, בית הדין הבינלאומי לצדק, וקיבלה פסק דין — שאותו, כמובן, דחתה ארצות הברית בבוז.”

“אני בעד עולם אחד בלתי מחולק. עולם אחד ללא פחד ושחיתות. עולם אחד הנשלט בידי האמת והצדק. אני בעד עולם אחד של שלום לכולם, שבו השנאה הובסה בידי האהבה, וכולם מונחים רק על ידי מצפונם.”

“אמר: "אצא כגזלן אמיתי, ואילו גזלנים עושים את מעשיהם בדרכים, כך אני אעשה צדק בדרכים – וזה ייחשב עבירה חמורה עוד יותר.”

“במובן המילולי, לא חלה כל אבולוציה רלוונטית מאז המסע מאפריקה. אבל חלה התקדמות ניכרת לעבר סטנדרטים גבוהים יותר של זכויות, צדק וחירות — לצד דוגמאות רבות מדי עד כמה רחוק הוא היעד של חברה הגונה.”

“הבט סביבך, אית'ן," אמרתי. "סוף העולם. זה הפרס שאתה רוצה? אתה באמת רוצה שהכול ייהרס — הטוב עם הרע? הכול?" "אין כס למתנֶסיס," מלמל אית'ן. "אין כס לאמא שלי." "אמרת שאמא שלך היא אלת האיזון," הזכרתי לו. "האלים הקטנים ראויים לטוב יותר, אית'ן, אבל חורבן מוחלט הוא לא איזון. קרונוס לא בונה. הוא רק הורס." אית'ן הביט בכס המעלה ניצוצות של הפייסטוס. המוזיקה של גרובר המשיכה להתנגן, ואית'ן התנדנד לצליליה, כאילו השיר מילא אותו בנוסטלגיה — בכמיהה לראות יום יפה, להיות בכל מקום חוץ מכאן. עינו הטובה מצמצה. ואז הוא הסתער... אבל לא עליי. בעוד קרונוס עדיין היה על ברכיו, אית'ן הנחית את חרבו על צווארו של אדון הטיטאנים. זה היה אמור להרוג אותו מיד, אבל הלהב התנפץ. אית'ן נפל לאחור, אוחז בבטנו. רסיס מלהבו שלו ניתז לאחור וננעץ בשריונו. קרונוס קם בקושי, מתנשא מעל משרתו. "בגידה," נהם. המוזיקה של גרובר המשיכה להתנגן, ועשב צמח סביב גופו של אית'ן. אית'ן הביט בי, פניו מתוחות מכאב. "ראויים לטוב יותר," הוא גנח. "אם רק היו להם... כיסאות-" קרונוס חבט ברגלו ברצפה, והרצפה נבקעה סביב אית'ן נקאמורה. בנה של נמסיס צנח דרך סדק שעבר ישר בלב ההר — ישר אל האוויר הפתוח. "זהו זה בשבילו." קרונוס הרים את חרבו. "ועכשיו לשארכם.”

“החירויות שלנו הולכות ונעלמות. אם לא תתעוררו ותפעלו עכשיו כדי לנקוט עמדה נגד כל מה שרע כל עוד אנחנו עדיין יכולים, אז אולי אחד מילדיכם יבחר לעשות זאת בעתיד, כשזה יהיה הרבה יותר מסוכן — והרבה, הרבה יותר קשה.”

“לא מעט עוולות מוצגות כפתרון וכמתנה”

“הבט סביבך, איתן," אמרתי. "סוף העולם. זה הפרס שאתה רוצה? אתה באמת רוצה שהכול ייהרס — הטוב עם הרע? הכול?" "אין כס למתנֵסיס," מלמל איתן. "אין כס לאמא שלי." "אתה אמרת שאמא שלך היא אלת האיזון," הזכרתי לו. "לאלים הפחותים מגיע יותר, איתן, אבל הרס מוחלט הוא לא איזון. קרונוס לא בונה. הוא רק הורס." איתן הביט בכס המעלה ניצוצות של הפייסטוס. המוזיקה של גרובר המשיכה להתנגן, ואיתן היטלטל לקראתה, כאילו השיר מילא אותו בנוסטלגיה — בכמיהה לראות יום יפה, להיות בכל מקום חוץ מכאן. עינו הטובה מצמצה. ואז הוא הסתער... אבל לא עליי. בעוד קרונוס עדיין על ברכיו, איתן הנחית את חרבו על צווארו של אדון הטיטאנים. זה היה אמור להרוג אותו מיד, אבל הלהב התנפץ. איתן נפל לאחור, אוחז בבטנו. רסיס מהלהב שלו עצמו ניתז לאחור וננעץ בשריונו. קרונוס קם בקושי, מתנשא מעל משרתו. "בגידה," נהם. המוזיקה של גרובר המשיכה להתנגן, ועשב צמח סביב גופו של איתן. איתן הביט בי, פניו מתוחות מכאב. "מגיע להם יותר," הוא התנשף. "אם רק... היו להם כיסאות..." קרונוס רקע ברגלו, והרצפה נבקעה סביב איתן נקאמורה. בנו של נמסיס נפל דרך סדק שחתך ישר דרך לב ההר — ישר אל האוויר הפתוח. "זהו זה בשבילו." קרונוס הרים את חרבו. "ועכשיו לשארכם.”

“בביטחון שיום אחד או אחר תעשה לי צדק רב יותר מכפי שאתה יכול לעשות כעת.”

“כשאתה מחייך, אני נופלת לאיבוד ומעיני לא אוכל לפתוח. איפה הצדק?”

“אלוהים אינו מקום להתחלות חדשות. הוא אינו מקום מסתור. הוא אינו יעד. הוא אינו פרידה נקייה. הוא אינו תירוץ לחוסר החלטיות. הוא אינו קו ישר. הוא מעגל. הוא יחזיר אותך אל כל מה שממנו ברחת אם יהיה צורך שתרפא את הפצעים שלך ושל אחרים. הוא אל של צדק וחמלה. הצמיחה הגדולה ביותר שנשמה יכולה לחוות אינה באה מעשיית שירות לזרים שאין להם השפעה על חייך. היא באה מעשיית שירות לאנשים שפגעו בך או שאתה פגעת בהם. להתמסר באמת לאלוהים פירושו לצעוד בדרכים שקשה לשוב אליהן. עם זאת, הוא ימשיך לקחת אותך לשם, עד שתהיה מרפא את עצמך או אחרים.”

“ישנה ברכה מצווה על כל מי שמעריך, מוקיר ועומד למען צדק בחברה”

“התחום המשפטי יכול להיות מפריע לעיתים, עניין של יישום חוקים צרים ותהליכים מסורבלים מול מציאות שאינה מתיישבת איתם; סוג של חשבונאות מעוטרת שמשרתת את ניהול ענייניהם של אלה בעלי השפעה – וזו בדרך כלל מנסה להסביר לאלה שאינם בעלי כוח את החכמה והצדק העליונים של מצבם. אך המשפט אינו רק זאת. המשפט גם זיכרון; המשפט גם מסמך שיח ארוך טווח, מדינה שמתווכחת עם מצפונה.”

“לפעמים, הדבר המפחיד ביותר שתצטרך אי פעם לעשות הוא לבטוח באלוהים שיילחם בקרבות שכבר אינך יכול להילחם בהם.”

“קיבלת מנדט שלא ניתן בידי אדם, אלא ניתן והועצם בידי אלוהים, להביא צדק אל העם ואדיקות על הארץ”

“הצדק יתערב ברחמים. לא תמיד תהיה חמור.”

“הצדק מתוק ומוזיקלי; אך העוול קשה וצרם.”

“שום דבר לא מתסכל אנשים יותר מאשר בחור שחצן שעדיין מנצח.”