עצמאות יום העצמאות

“אִם תַּחְגֹּג אֶת יוֹם הַצְּמִיחָה בְּיוֹם אֶחָד בַּשָּׁנָה לְבַד, זֶה מְרַשֶּׁה לְבַד שֶׁאַתָּה אֵינְךָ אֶמֶת חָפֵשׁ. לֶאֱמֹר, הִלֵּם לְהַחְגֵּג אֶת חֶרְוֵתְךָ כָּל יוֹם!”

“יום העצמאות הוא יום של אמת, הוא מייצג אותנו, גם אותי וגם אותך, הוא נותן לנו תקווה, להילחם בימים, כשיש אחרים נגדנו, מה עוד אוכל לומר. הוא נותן לנו תהילה, את ארצנו לחלוק, זה עם זה, לא נתייאש. ארץ החירות, חירותנו נישאת לגובה, היא מאירה את לפידָה, לכול. הרביעי ביולי, הוא היום המיוחד שלנו, זה כשהגענו לבגרות, זה כל מה שאומר. אלוהים יברך!”

“״גברתי,״ הוא אמר, מושיט יד אל הדלת. הוא החזיק אותה פתוחה, יציב וזקוף כעמוד. הבטתי במדי האיש, בסיכות ובתגים שסימנו את דרגתו הצבאית ואת תפקידו. באותו רגע חשתי כוחות מנוגדים שוטפים עליי, מתנגשים בתוכי כמו חזית קרה וחזית חמה הנפגשות באוויר. תחילה הוכיתי בתחושת כבוד והכרת תודה בוערת. כמה זכות הייתה לי שאותו חייל פינה לי את הדרך, ושמר על נתיב פתוח שאוכל להתקדם בו ללא הפרעה. הסמליות שבמעשיו אכן הכתה בי בעוצמה יוצאת דופן. כמה דלתות וירטואליות היו נסגרות בפניי אלמלא חיילים נאמנים כמותו? כשעמדתי לצעוד קדימה, רגליי כמעט כשלו כאילו חשו שאינן ראויות. אני הייתי זה שצריך היה להחזיק את הדלת פתוחה עבור האדון הזה—נציגם של גיבורים גדולים, בני ההווה והעבר, שנלחמו והקריבו וממשיכים לעשות זאת כדי להשאיר דלתות פתוחות, נתיבים פנויים וברורים לכל האנושות. עברתי דרך הכניסה והודיתי לו. ״כן, גברתי,״ הוא אמר. כמה מוזר היה שאחוש גאווה כזו בעוד אני עוברת בדלת הפתוחה שלו.”

“לפני שנים, קבוצה של גברים טובים, חכמים, אמיצים ויראי אלוהים קמה כדי לתבוע ולהגן על הזכות האנושית לעצמאות. אותם גברים מתו כעת. פועלם לא מת. אם גברים טובים, חכמים, אמיצים ויראי אלוהים ייכשלו לקום במקומם, אותה עצמאות תחדל מלהתקיים.”

“בואו נביע את תודתנו העמוקה ביותר לאלה שהקריבו את חייהם כדי להעניק לנו חירות. מאחל לכם לכולכם יום עצמאות שמח מאוד!”