“״גברתי,״ הוא אמר, מושיט יד אל הדלת. הוא החזיק אותה פתוחה, יציב וזקוף כעמוד. הבטתי במדי האיש, בסיכות ובתגים שסימנו את דרגתו הצבאית ואת תפקידו. באותו רגע חשתי כוחות מנוגדים שוטפים עליי, מתנגשים בתוכי כמו חזית קרה וחזית חמה הנפגשות באוויר. תחילה הוכיתי בתחושת כבוד והכרת תודה בוערת. כמה זכות הייתה לי שאותו חייל פינה לי את הדרך, ושמר על נתיב פתוח שאוכל להתקדם בו ללא הפרעה. הסמליות שבמעשיו אכן הכתה בי בעוצמה יוצאת דופן. כמה דלתות וירטואליות היו נסגרות בפניי אלמלא חיילים נאמנים כמותו? כשעמדתי לצעוד קדימה, רגליי כמעט כשלו כאילו חשו שאינן ראויות. אני הייתי זה שצריך היה להחזיק את הדלת פתוחה עבור האדון הזה—נציגם של גיבורים גדולים, בני ההווה והעבר, שנלחמו והקריבו וממשיכים לעשות זאת כדי להשאיר דלתות פתוחות, נתיבים פנויים וברורים לכל האנושות. עברתי דרך הכניסה והודיתי לו. ״כן, גברתי,״ הוא אמר. כמה מוזר היה שאחוש גאווה כזו בעוד אני עוברת בדלת הפתוחה שלו.”

המקור באנגלית: קרא את המקור ←