זהות

“מאחורי כל מסכה יש פנים, ומאחוריהן סיפור.”

“אצלך חיים רבים כמספר השפות שאתה מדבר בהן”

“הייתי לא אדם אחד בלבד, אלא התקדמות מתמדת שעה אחר שעה של צבא בצפיפות, שבו התגלו, לפי הרגע, אנשים מלאי עז, אנשים אדישים, אנשים קנאים.”

“הטרגדיה הגדולה ביותר בחייך לא תהיה מותו של אדם אהוב או אסון טבע; הדברים האלה כואבים עד עמקי הנשמה ומחריבים עד היסוד. אבל אובדן כזה הוא חלק מהחיים. מה שאינו הכרחי, ולכן הוא הטרגי ביותר, הוא התמוטטות זהותך האמיתית ביותר, מותך עוד לפני שמתה, הרגעים שבהם את נותנת למילים ולשיפוטים של אחרים להגדיר מי את במקום להתעלות מעל הכאב הזה כדי להיות האדם שנועדת להיות. לא משנה מה קרה בעברך, את עדיין מסוגלת להפוך לגרסה טובה יותר של מי שאת ברגע זה. חשבי נכון. האמיני לקול שבתוכך שאומר את האמת. את פלא אלוהי. התנהגי כך. חיי כך.”

“כל אחד מאיתנו הוא מחבר של תיאור מעשה ידינו המייסד את זהותנו בהווה. הפרסונה שלנו נארגת ממגוון של אמיתות השזורות בדמיון מעורר השראה ולעיתים תחומות בשקרי נוחות. יצירת הסיפור האישי שלנו מחוללת מיתוס זהות המאפשר לנו להמשיך הלאה.”

“אתה נלכד בלהיות משהו, להיות מגניב או מיוחד או מה שזה לא יהיה, עד כדי כך שאתה אפילו לא יודע למה אתה צריך את זה; אתה פשוט חושב שאתה צריך”

“הבנת ופיתוח הזהות האמיתית שלך מעניקים לך ערך פנימי וצריכים להשפיע על המיקוד שלך”

“הדת שזורה עמוק בזהותו התרבותית של אדם. לכן, הניסיון לקחת אותה ממנו אינו רק לא אתי מנקודת מבט אנושית, אלא גם בלתי מוסרי ובלתי אנושי לחלוטין.”

“הייתי חושב שהוא היה מעט מתוח. אולי היה זה התלבושת שלי שהפתיע אותו. לבשתי בצורה טובה, אפילו באופנתית, ונראה היה שאני שייך לחוגים הטובים ביותר.”

“הפרדוקס הבלתי ניתן להכחשה של הקיום האנושי הוא שאדם מבקש קרבה עם אנשים אחרים בעודו מגן על זכותו המקודשת לפרטיות. כל אדם חייב לשמור בקפידה על זהותו האישית כדי להעניק לחייו תכלית ייחודית. אהבת אנשים אחרים והטבע אינה סותרת את שמירת עצמאותו של אדם במחשבה ובמעשה. אדם אינו צריך לוותר על שאיפתו שלו למצוינות אישית כאשר הוא מקיים מערכת יחסים מכבדת והדדית עם בן או בת זוג לחיים.”

“הפריש את הסירה, היינו יכולים ללכת...למטה בנהר...היסטוריה היא אוסף של חפצים מצויים שצפים דרך הזמן. סחורות, רעיונות, אישיותות עולות אלינו ואז טובעות, ואת חלקן אנו משתלטים עליהן ואת חלקן אנו משליכים. ואת התבנית כשהיא משתנה, משתנה גם המשמעות. לא ניתן לסמוך על העובדות. הזמן שמחזיר הכל, משנה הכל...רצועת בגדים נטושים. סוף זהות אחת ותחילת אחרת...היסטוריה היא מוזיאון של מטורף. אני חושבת שאני מבינה חלק מזה, אך הכל נתון לגאות. הפריש את הסירה. חלק פלא וחלק מטורף. חיי הם סדרה של מפרשים מותאמים ושקיעות. אני מתקע, אני משתחרר, הגדה קרובה מסוכנת לקו המים. אני מרגישה כמו קדושת קורקל. ראש מונף, שמש בגרוני. הפריש את הסירה.”

“ברגע שאופייך נמזג במרץ וגישתך מקרינה ביטחון, אין לשום כוח חיצוני כל סמכות שהיא עליך”

“הטלת ספק עצמית ורצון להשיג הבנה עצמית הם המעשה המהולל של האנושות”

“תפיסות אידיאליסטיות שמנחות אנשים בצעירותם מתגלות לעיתים קרובות ככאלה שאינן מחזיקות מעמד. סיומו של כל שלב בחיים דורש מאיתנו לבנות את עצמנו מחדש, אחרי שהחיים עצמם מנפצים את האמונות האידיאולוגיות שלנו.”

“אם אינך יודע מי אתה, תהיה מישהו אחר”

“ליידי ברקנל, אני שונא להיראות חטטן, אבל האם תואילי בטובך להודיע לי מי אני?”

“בנותיי החזקות היקרות, כולכן תעברו את שלב החיים הזה שבו תעשו את הטעות של לעזור לילדה רעילה שהחברות שלה אתכן הופכת לאינטרס העצמי שלה. סוג כזה של בנות הוא נטל אמיתי על העצמתן של נשים אחרות, כי הן לעולם אינן מצליחות להתגבר על חוסר הביטחון שלהן עצמן ולצמוח מעבר לדרמה של תיכון. למרות כמה מתקדמים אנחנו בחינוך נשים מודרניות, הטיפוס הזה עדיין יעבור את החיים כשהוא חי במשבר זהות, מחפש בלי סוף ספקים מכל סוג שהוא בסופו של דבר. הן לעולם אינן מסוגלות לעמוד לצד אחרים או לצד דברים שחשובים, כי הן אינן מסוגלות לעמוד לצד עצמן. אכפת להן מה כולם חושבים, והן עושות דברים רק כדי להרשים גברים, חברים, זרים, את כולם בחברה, חוץ מאת עצמן, ובאותו זמן אינן מסוגלות לשאת את המראה של נשים אחרות עם מטרה שמקבלות את מה שהנשים האלה רוצות בחיים. אבל תנו לי לומר לכן, זה לא דבר חדש; תנו להן להתחרות ולהשוות את עצמן אליכן ככל שירצו, בין אם בקריירה שלכן, באהבה שלכן או ברוח שלכן. אתן יודעות מי אתן, ואתן תדענה מי הן הבנות האמיתיות שלכן כשתסננו החוצה את הבנות שמפרות את קוד הכבוד שלנו בין בנות, אבל תעשו לי טובה ותיפטרו מהסוג הזה של אנשים לתמיד. הזכירו לעצמכן שלעולם לא לבזבז זמן על אדם שאוהב לבגוד באמון של אחרים, לעולם לא. חוסר נאמנות הוא תכונה שאי אפשר לרפא. ברכו את עצמכן על כך שאתן רואות את הצבעים האמיתיים של אדם מוקדם ולא מאוחר. באהבה, אמא שלכן. XOXO”

“יש משבר זהות גדול בקרב סטודנטים כיום. מי אני? מהי תכלית החיים? מאין באתי? לאן אני הולך? לתנ״ך יש תשובה ישירה לשאלה הפילוסופית הגדולה הזאת, ואם אלוהים לא ימלא את הריק בקרב הנוער כיום, אז אידאולוגיה אחרת תעשה זאת, משום שלצעירים חייבת להיות אמונה. הם חייבים להאמין במשהו כדי למצוא סיפוק בחייהם.”

“מכיוון שזה נראה לעיתים קרובות עולה בדיונים על הסגנון הרדיקלי, אזכיר עוד תובנה אחת ממסעותיי. היזהרו מפוליטיקת הזהויות. אומר זאת אחרת: אל תעסקו בפוליטיקת זהויות. אני זוכר היטב את הפעם הראשונה ששמעתי את האמרה "האישי הוא פוליטי". היא החלה כסוג של תגובה לתבוסות ולנסיגות שבאו אחרי 1968: פרס ניחומים, אם תרצו, לאנשים שפספסו את אותה שנה. ידעתי בעצמותיי שרעיון רע מאוד נכנס לשיח. ולא טעיתי. אנשים החלו לקום בישיבות ולנאום על איך הם "מרגישים", לא על מה או איך הם חושבים, ועל מי שהם היו במקום על מה (אם בכלל) שעשו או עמדו בשבילו. זה נעשה לשכפול, בצורה אפילו פחות מעניינת, של הנרקיסיזם של ההבדל הזעיר, משום שכל קבוצת זהות הולידה את תת־הקבוצות שלה ואת "הספציפיוּת" שלה. נטייה זו זכתה לעיתים קרובות ללעג — הסיעה השמנה של הפלג הטרנסג'נדרי הלסבי הנכה של הצ'רוקי דורשת שיישמעו את צרכיה — אך לא ללעג מספיק. צריך היה לראות זאת קורה באמת. מדרך להיות רדיקלי זה הפך מהר מאוד למדרך להיות ריאקציונרי; השימועים של קלרנס תומאס הוכיחו זאת לכל מי שאינו קהה, משעמם ואנוכי, אבל אז, דווקא הקהים, המשעממים והאנוכיים הם שתמיד ראו בפוליטיקת הזהויות את ההזדמנות הגדולה שלהם. בכל אופן, מה שמבינים במהירות אם מציצים מעבר לחומת השכונה או הסביבה המיידית של עצמך, ונוסעים מעבר לה, הוא, ראשית, שיש לנו עודף עצום של אנשים שלא היו משנים דבר באופן שבו נולדו, או בקבוצה שאליה נולדו, אבל שנית ש"האנושות" (והרעיון של שינוי) מיוצגת בצורה הטובה ביותר בידי מי שיש להם השכל לא לחשוב, או שמא אומר להרגיש, כך.”

“הבהירות שמתגלית בסרט "פריז בוער" אינה רק צורה כלשהי של בהירות, אלא בהירות אימפריאליסטית, שלטונית, קפיטליסטית, פטריארכלית, שמציגה את עצמה – את אורח החייה – כאורח החיים היחיד שיש, כאורח החיים היחיד שיש משמעות לו. מה יכול להיות יותר מנחם עבור קהל לבן פוחד, שמתחשק לו שגברים שחורים מוחלשים, מושפלים, מושחיתים, עשויים בכל עת לקום ולהפוך את המאבק לשחרור שחור מהפכני למציאות, מאשר תיעוד המציג את האנשים השחורים המושפלים, הניצולים, המושחיתים כאלה שמחויים להיות שותפים בדמיונם של תרבות הלבנים השלטונית, כאלה שמחויים להאמין שהתרבות הלבנה השלטונית היא המקום הטהור של שמחה בלתי מוגבלת, חופש, כוח ונעימות.”