בית

“אם אריה מזמין אותך הביתה לארוחת ערב, אתה הוא זה שהוא רוצה להגיש כמנה לאורחיו”

“אלאי ראה את הדמעות, אך נהג בחסד ולא אמר עליהן. "אלה ראשי גזים, אנדר, הם לא יאפשרו לך לקחת דבר שברשותך", אמר. אנדר צחק ולא בוכה בסוף. "אולי אצא עירום?" שאל. אלאי צחק גם הוא. בהפתעה, אחז אנדר בו בחוזקה, כמעט כאילו היה ולנטיין. הוא אף חשב בוולנטיין אז, ותרץ ללכת הביתה. "אני לא רוצה ללכת", אמר. אלאי אחז בו בחזרה. "אני מבין אותם, אנדר. אתה הטוב ביותר מבינינו. אולי הם מואצים ללמד אותך הכל." "הם לא רוצים ללמד אותי הכל", אמר אנדר. "אני רצה ללמוד מה זה להיות עם חבר." אלאי הכניע את ראשו, כבד. "תמיד חברי, תמיד הטוב ביותר בחברי", אמר. אחר כך צחק. "לך חתוך את החרקים." "כן", צחק אנדר בחזרה. אלאי פתאום נשק את אנדר על פניו ונשקף לאוזנו: "ס”

“קול של אישה ענה, "הלו?" וולטר קרא לעברה, "הלו, הו אלוהים, הלו!" "זוהי הקלטה," דקלם קולה של האישה. "מיס הלן ארסומיאן אינה בבית. האם תשאיר הודעה על סליל החוט כדי שתוכל להתקשר אליך כשתחזור? הלו? זוהי הקלטה. מיס הלן ארסומיאן אינה בבית. האם תשאיר הודעה -" הוא ניתק. הוא ישב כשפיו רוטט. לאחר מחשבה שנייה חייג שוב את המספר הזה. "כשמיס הלן ארסומיאן תחזור הביתה," אמר, "תגידו לה שתלך לעזאזל.”

“אם היינו בוחנים את עצמנו או את בני משפחתנו ואת חברינו, היינו רואים שאין באמת צורך לנסוע עד מעבר לים כדי להיות נבוכים — אפשר להיות נבוכים ממש בבית.”

“כל מקום שבו תמצא שלוות נפש הוא ביתך!”

“הם יכולים להעניק לי את ההוקרות הגדולות ביותר ולתגמל אותי ביהלומים המשובחים ביותר. הם יכולים לקרוא ימים ורחובות על שמי, להכריז עליי כקדושה ולחגוג אותי. הם יכולים להפוך אותי למלכת ממלכתם, לנשיאת אומתם. הם יכולים לשאת את תמונתי בארנקיהם וללחוש את שמי בתפילותיהם, אבל, תגיד לי, מה כל זה שווה אם קולך אינו זה שקורא לי הביתה?”

“אלוהים עומד לשלוח אליך מישהו שיציל אותך. ואז יום אחד אתה תציל אותו בתמורה, וביחד הסיפור שלכם יציל אחרים. הוא תמיד היה אל של הצלות ויוצר של לוחמים למען חסדו. כל מה שאתה צריך הוא להאמין שאתה חלק ממשהו גדול יותר מכפי שאתה יודע.”

“אין דבר כמו להישאר בבית בשביל נוחות אמיתית.”

“הראה לי גבר או אישה לבדם, ואראה לך קדוש. תן לי שניים והם יתאהבו. תן לי שלושה והם ימציאו את הדבר המקסים שאנו קוראים לו "חברה". תן לי ארבעה והם יבנו פירמידה. תן לי חמישה והם יהפכו אחד מהם למנודה. תן לי שישה והם ימציאו מחדש את הדעה הקדומה. תן לי שבעה, ובתוך שבע שנים הם ימציאו מחדש את המלחמה. האדם אולי נברא בצלם אלוהים, אבל החברה האנושית נבראה בצלמו של בן-נגדו, והיא תמיד מנסה לשוב הביתה.”

“הפכי את לבך לביתך היקר ביותר”

“אני עדיין נהנה לראות חובט חוצה בהצלחה את לוח הבית, אבל שום דבר אינו מרגש אותי יותר מלראות את רוח הקודש פועלת בלבבות כאשר הבשורה מובאת אל האצטדיונים, דרך גלי האתר, וברחבי העולם.”

“נישואים הם משחק. הם (החרדים ובעלי הכוח) קובעים את הכללים. אנחנו (הרגילים והחתרניים) קדים בצייתנות לפני אותם כללים. ואז אנחנו הולכים הביתה ועושים בכל מקרה מה לעזאזל שאנחנו רוצים.”

“בית הוא שם הלב, בית הוא שם הריח. בואו, נריח בבית. לא באמנות הריח. אולם הריח עדיין לא חייב להיות חסר אמנות. נריח בבית ונריח בבית חסר אמנות.”

“כל מקום שאני מקובלת, שם אני נשארת”

“אין זה רק כפתורים וגרפים, ילדתי הקטנה. אתה יודע מהו החוק הראשון של הטיסה? אני חושב שאתה יודע, מכיוון שאתה כבר יודע מה אני עומד לומר. אני יודע. אבל אני אוהב לשמוע אותך אומר זאת. אהבה. יכול להיות שאתה יודע את כל המתמטיקה בעולם הזה, אבל תיקח אונייה באוויר שאינך אוהב? היא תזעזע אותך, בטוחה כמו סיבוב בעולם. האהבה מחזיקה אותה באוויר כשצריכה ליפול... תספר לך שהיא פצועה לפני שהיא תתלונן... תעשה ממנה בית.”

“הפכי את לבך לבית היפה ביותר”

“אני לא אהיה ללא מכסה פנים אלא אם כן ייפול הרדיו שלי במרזב בעוד אני מקבלת אמבטיה, יזעזע אותי ואשהי באמצע ההכנה לביתי. אני מקווה שבעלי יסמן לי שפתיים קלות לפני שהוא ייקח אותי לקבר.”

“סט נדנדות אחד, שחוק היטב אך יציב מבחינה מבנית, מחפש בית חדש. צרו זיכרונות עם הילד או הילדים שלכם, כך שיום אחד הוא או היא או הם יביטו אל החצר האחורית ויחושו את כאב הנוסטלגיה באותה ייאוש שבו חשתי אני אחר הצהריים הזה. הכול שברירי וחולף, קורא יקר, אבל עם סט הנדנדות הזה, ילדכם ייחשף לעליות ולמורדות של החיים האנושיים בעדינות ובבטחה, ואולי גם ילמד את הלקח החשוב מכולם: לא משנה כמה חזק תבעט, לא משנה כמה גבוה תגיע, אי אפשר להסתובב כל הדרך סביב.”

“מקום הלידה, מה שאתה נולד אליו, המקום, היסטוריית המקום, ודרכם שבה ההיסטוריה הזאת מתחברת להיסטורייתך האישית — חותם אותך כמי שאתה, בכל דבר שיאמרו לך האנשי המדיה על גלובליזציה.”

“אז הגעתי לנקודה אחרונה. יש לי הודעה פשוטה לכל העובדים הפדרליים הנאמנים והאוהבים את ארצם, שפעלו ללא שכר או שגורשו מהעבודה ללא שכר בשבועות האחרונים – כולל רוב צוותי. תודה. תודה על שירותכם. ברוכים הבאים בחזרה. מה שאתם עושים חשוב. זה חשוב. אתם מגינים על ארצנו בחו"ל, מספקים את הזכויות שלהם לחיילים שזכו להן כשחזרו הביתה, משגרים את הגבולות, מגינים על זכויות האזרח שלנו, עוזרים לעסקים לגדול ולהתיישב בשווקים בחו"ל. אתם מגינים על האוויר שאנחנו נשמים, על המים שאנחנו שותים לילדינו, ואתם דוחפים את גבולות המדע והחלל, ואתם מנחים מאות אלפי אנשים מדי יום דרך הגאונות של ארצנו. תודה. מה שאתם עושים חשוב, ואל יאמר לכם אף אחד אחר אחרת.”