בית

“מחוץ למעגל המשפחתי, אבא, אני שמח לומר, אינו מוכר כלל. נדמה לי שזה בדיוק כפי שצריך להיות. הבית נראה לי התחום הראוי לגבר.”

“היו שלושה אנשים בביתי, ואני הייתי היחיד שהפגין רגישות-יתר אלקטרומגנטית ותגובתיות למדדי השירות המשדרים בתדר רדיו. מסיבות אלה לא מיגנתי את ביתי ובחרתי בדרך של התאמת גופי לסביבה האלקטרומגנטית הרעילה.”

“הזר מהחלל עסק בחקר הנצרות באופן רציני, כדי ללמוד, אם יוכל, מדוע למה כה קל לחסידים להיות אכזריים. הוא הגיע למסקנה ש至少 חלק מהבעיה היא סיפור לא מסודר היטב בברית החדשה. הוא חשב שהמטרה של האבודים הייתה ללמד את האנשים, בין השאר, להיות רחומים, גם כלפי הנמוכים ביותר. אך האבודים לימדו בפועל את הדברים הבאים: לפני שאתה רצח את מישהו, ודא שיש לו קשרים טובים. כך זה הולך. החיסרון בסיפורי ישו, אמר הזר מהחלל, הוא שישו, שלא נראה כמי שיש לו משמעות, למעשה היה בן הכוח העליון ביותר ביקום. הקוראים הבינו זאת, ולכן, כשהגיעו לגולגולתא, הם חשבו באופן טבעי, ו-רוזווטר קרא בקול רם שוב: אוי, הו, הם בחרו את האיש הלא נכון לתלייה הזו! ולחשיבה הזו הייתה אחותו: "יש אנשים נכונים לתלייה." מי? אנשים שאין להם קשרים ט”

“אמר הסופר לאחר רגע: "הייתי כאן פעם". "כאן? זמן רב?" "לא. רק זמן קצר, כשהתבגרתי". "אולי היה צריך מאוד". "לא הבחנתי". "האם תרצה לנסות שוב?" "לא. ואם הייתי רוצה, גם לא הייתי יכול". רעד קלות והסגר את החלונות. כשירדו למטה, אמר המבקר, בחצי התנצלות: "זה למעשה כמו כל בתים, אינו?" הסופר הכניע את ראשו. "לא חשבתי כך כשבניתי אותו, אבל בסופו של דבר אני חושב שזה כמו כל בתים אחרות בסופו של דבר".”

“באמצעות תרגול מדיטציה אנו מבססים את האהבה, החמלה, השמחה האוהדת והשוויון הנפשי כביתנו.”

“אהוב את כולם כי כולם הם קרוביך והיקום הזה הוא ביתך.”

“שום דבר אינו יכול להביא תחושת ביטחון אמיתית אל הבית מלבד אהבה אמיתית”

“ויום אחד לא יישאר מכל אשר עיוית את חיי, הכאיב לו והמלא אותו פעמים רבות באבל כה גדול. ביום אחרון, עם התמוטטות הסופית, תגיע שלום, ותאסוף אותי האדמה האימהית בחזרה הביתה. לא זה יהיה סוף הדברים, רק דרך להיוולד מחדש, רחצה ושינה, שם ירדו הנשקפים והזקנים, שם יתחילו הנערים והחדשים לנשום. אז, עם מחשבות אחרות, אצעד ברחובות כאלה, ואזינה לנחלים, ואזינה למה שמשמיע השמיים בערב, פעם אחר פעם ופעם אחר פעם ופעם אחר פעם.”

“מרד, סטייה מן הדרך, חוסר משמעת, בלבול ועימות מונעים יחסים מאושרים בתוך הבית. אבל אלוהים מתעניין במשפחתך, בנישואיך, בילדיך. הוא מראה לנו את האידיאלים ואת המטרות של המשפחה.”

“אושריו הגדולים ביותר הם לאלו שמצאו שלום בביתם, בין אם הם מלכים בין אם הם חקלאים.”

“אין לאהבה ולחיבה רק צורה אחת, ויש אנשים שיכולים לחיות כל חייהם יחדיו מבלי לדעת את שמותיהם זה של זה. שמה של אדם הוא תהליך קשה ומאמץ, עוסק בעצם מהותו, ומשמעותו כוח. אך בלילות הפראיים מי יוכל לקרוא לך לבית? רק זה שידע את שמך.”

“כל הדרכים מובילות בסופו של דבר הביתה”

“לבי הוא ביתי המאושר”

“המימדים והגיל של הקוסמוס עולים על יכולת ההבנה האנושית הרגילה. אנו אובדים בין עוצמתיות ובין עולם-עד, בבית-העלמין הקטן והמעט-משמעות שלנו, ככוכב-לכת. מבחינה קוסמית, רוב דאגות האדם נראות חסרות משמעות, אף מיותרות. ואולם, מינו שלנו צעיר, נלהב, אומץ-לב, ומבטיח. במשך אלפי שנים בלבד גילינו את ההגלויות האפלות והמפתיעות ביותר על הקוסמוס ועל מקומו שלנו בו, חקירות שמהן מתעוררת תחושת התרגשות. הן מזכירות לנו שאנושותנו התפתחה כדי להעריץ, שהבנה היא שמחה, ושידע הוא תנאי הכרחי לשרדות. אני מאמין שעתידנו תלויים בכמה טוב אנו מכירים את הקוסמוס בו נצפים, כמו נקיק עפר בשמים בבוקר.”

“בית־לימוד בבית הוא הכנה מצוינת לשירות משיחי.”

“הבית ממלא את ייעודו האמיתי רק כשהוא נתון לשליטת אלוהים. הוצא את ישוע המשיח מביתך והוא יאבד את משמעותו. אבל הכנס את המשיח אל לבך ואל חיי משפחתך, והוא יהפוך את ביתך.”

“בית בלי חתול — וחתול שבע, מפונק כראוי ומכובד כראוי — אולי יכול להיות בית מושלם, אבל איך הוא יכול להוכיח בעלות?”

“אני מקיפה את עצמי באושר עילאי. ביתי הוא נווה מדבר של אושר עילאי שמזין אותי ומביא לי שמחה.”

“תומאס וולף הזהיר בכותרת של הרומן הגדול של אמריקה כי אי אפשר לחזור הביתה שוב. נהניתי מהספר, אבל מעולם לא הסכמתי עם הכותרת. אני מאמינה שאדם לעולם אינו יכול לעזוב את הבית. אני מאמינה שאדם נושא את הצללים, החלומות, הפחדים והדרקונים של הבית מתחת לעורו, בפינות הקיצוניות של עיניו ואולי בסחוס של תנוך האוזן. הבית הוא אותו אזור צעיר שבו ילד הוא הדייר החי האמיתי היחיד. הורים, אחים ושכנים הם התגלמויות מסתוריות, שבאות, הולכות ועושות דברים מוזרים ובלתי נתפסים בתוך הילד וסביבו, האזרח היחיד בעל הזכויות באזור זה. […] אנו עשויים להתנהג במתוחכמות ובעולם הגדול, אבל אני מאמינה שאנו חשים בטוחים ביותר כאשר אנו נכנסים פנימה אל עצמנו ומוצאים בית, מקום שאנו שייכים אליו, ואולי המקום היחיד שבו אנו באמת עושים זאת.”

“הדבר החשוב בלהחזיק הרבה דברים לזכור הוא שאחר כך צריך ללכת לאנשהו שבו אפשר לזכור אותם, אתה מבין? צריך לעצור. בעצם לא היית באמת בשום מקום עד שחזרת הביתה.”