בית

“אני לא רוצה להיות נשואה יותר. בשעות האור דחיתי את המחשבה הזאת, אבל בלילה היא הייתה מכלה אותי. איזו קטסטרופה. איך יכולתי להיות נבלית כזאת, עבריינית כזאת, ולהמשיך כל כך עמוק לתוך נישואים, רק כדי לעזוב אותם? רק לפני שנה קנינו את הבית הזה. הרי רציתי את הבית היפה הזה, לא? הרי אהבתי אותו? אז למה עכשיו הייתי משוטטת במסדרונותיו בכל לילה, מייללת כמו מדיאה? הרי הייתי גאה בכל מה שצברנו — הבית המכובד בעמק ההדסון, הדירה במנהטן, שמונה קווי טלפון, החברים והפיקניקים והמסיבות, סופי השבוע שבילינו בשיטוט בין המעברים של איזו חנות-ענק מרובעת לבחירתנו, קונים עוד ועוד מכשירי חשמל באשראי? השתתפתי באופן פעיל בכל רגע של יצירת החיים האלה — אז למה הרגשתי ששום דבר מזה לא דומה לי? למה הרגשתי מוצפת כל כך מחובה, עייפה מלהיות המפרנסת העיקרית והמנהלת של הבית והמתאמת החברתית והולכת הכלב והאישה והאם לעתיד, ובאיזשהו מקום ברגעים הגנובים שלי — סופרת...? אני לא רוצה להיות נשואה יותר.”

“ג'ייק נכנס, מודע לכך שלראשונה מזה שלושה שבועות הוא פתח דלת בלי לקוות בטירוף למצוא עולם אחר בצד השני. פעמון צלצל מעליו. הריח המתון והחריף של ספרים ישנים הכה בו, והריח היה איכשהו כמו לחזור הביתה.”

“הבית הוא הקריירה העליונה. כל שאר הקריירות קיימות למטרה אחת, והיא לתמוך בקריירה העליונה.”

“כל מחשבה שלנו משקפת את רמת המודעות, התודעה והאהבה שלנו לעולם המופלא הזה שאנו קוראים לו בית.”

“הבית היה עבורי מקלט, מקום שבו יכולתי באמת להירגע.”

“העניין האמריקאי נשאר באמריקה, הוא מעולם לא חוזר הביתה — אלא אם תביאו את האמריקה הביתה.”

“העצה שלי לגבי סגנון לבנות אחרות היא להיות ניסיוניות, אבל תמיד שיהיה לכן "בסיס בית" ולהיצמד לסגנון הנוחות שלכן.”

“״טוב,״ המשיך בן, ״מישהו פשוט צריך להגיד לה לבוא הביתה, כי היא יכולה למצוא כאן, באורלנדו, פלורידה, את הכדורים הגדולים בעולם. הם נמצאים בוויטרינה מיוחדת הידועה בשם ׳האשכים שלי׳.״ ראדר צחק, ובן המשיך. ״אני מתכוון, ברצינות. הכדורים שלי כל כך גדולים שכאשר מזמינים צ׳יפס ממקדונלד׳ס, אפשר לבחור אחד מארבעה גדלים: קטן, בינוני, גדול, והכדורים שלי.״”

“איש לא יכול לקרוא לעצמו ליברלי, או רדיקלי, או אפילו מושך צדק שמרני, אם עבודתו תלויה בכל דרך באפשרות הזהות של נשים לעבוד ללא תשלום או בתשלום נמוך בבית או במשרד.”

“תן לאהבתך להיות החסד שיגרום לאדם חסר בית להאמין שנשמה זקוקה למשהו יותר מארבעה קירות ותקרה בלבד.”

“איך הוא יכול היה להעביר למישהו שמעולם אפילו לא פגש אותה את האופן שבו היא תמיד הריחה כמו גשם, או איך הבטן שלו התכווצה בכל פעם שראה אותה משחררת את שערה מן הצמה? איך הוא יכול היה לתאר איך זה הרגיש כשהיא השלימה את המשפטים שלו, סובבה את הספל שהם חלקו כך שפיה נחת במקום שבו היה פיו? איך הוא הסביר את האופן שבו הם יכלו להיות בחדר הלבשה, או מתחת למים, או ביערות האורנים של מיין, אבל כל עוד אם הייתה איתו, הוא היה בבית?”

“במרכז לבה, הייתי מרגיש כמו ביתי, כמו קן שנעשה מעשבים.”

“הרבה יותר קל לחיות חיים מצוינים בין חבריך, כשאתה מציג את עצמך במיטבך ומודע לדעת הקהל, מאשר לחיות למען המשיח בביתך.”

“בית הוא בית.”

“לעיניי, העצים תמיד היו הנביאים העמוקים ביותר. אני מכבד אותם כשהם חיים בשבטים ובמשפחות, ביערות ובגנים. ואפילו יותר אני מכבד אותם כשהם עומדים לבד. הם כמו אנשים לבדים. לא כמו אנצ'ליטים שברחו ממחלה או חולשה, אלא כמו גברים גדולים ובודדים, כמו בethoven וניצשה. בענפי העליונים שלהם מתרעש העולם, ושורשיהם מנוחים באינסוף; אך הם אינם מאבדים עצמם שם, הם נלחמים בכל כוח חייהם בדבר אחד בלבד: למלא את עצמם לפי חוקיהם, לבנות את צורתם, לייצג את עצמם. אין דבר קדוש יותר, אין דבר דוגמאי יותר מאשר עץ יפה ובעל. כשעץ נחתך ומגלה את פצע המוות הערום שלו לשמש, ניתן לקרוא את כל סיפור חייו בדיסק הנאור והמכתוב של גזעו: בשרוכי השנים, בפצעיו, בכל המאבק, בכל הסבל, בכל המחלה, בכל השמחה והרווחה כתובים באמת, השנים הצרות”

“אני תמיד בבית גם כשאני נוסע למקומות אקזוטיים, כי העולם הזה הוא ביתי.”

“כדי להיות חלוץ של החיים שלך ולחיות קיום שיש בו עומק ומשמעות, אתה חייב קודם כל לנקות את המטען מהעבר שתופס מקום בגוף שלך, בבית ובסביבה שלך. תנקה את הרעשים בנשמה, את הדפוסים התלת-ממדיים שנבנו שם, כדי לפנות לעצמך אנרגיה להתגבר, להחלים ולצמוח מעבר למה שכבר לא רלוונטי. מלמדים אותנו שהמציאות שלנו היא שיקוף של המחשבות והרגשות שלנו ושאנחנו יכולים לשנות הכל עם 'חוק המשיכה' – אני ממש לא מסכים עם זה. זה הרבה יותר עמוק מזה, זה יהיה טירוף אם זה היה כל כך פשוט. מחשבות הן כוח חזק, אני מאמין בזה, אבל בלי צעדים פרקטיים, חזון וסיכונים למען משהו שמדליק את הנשמה שלך – בלי שינויים וקשיים שמנסים להסיח את דעתך מהאמת שלך – מילים הן רק מילים, והמשמעות שאנחנו נותנים להן משתנה מאדם לאדם. אנחנו מושכים את מה שאנחנו מתמקדים בו, אנחנו מתנגשים באנרגיה שאנחנו נושאים בתוכנו. אנחנו מראות קבועות של תוצר הלוואי של הסביבה שיצרנו, אבל גם קיבלנו או סבלנו, ללא קשר לאיך שאנחנו תופסים את הנסיבות שלנו. כשאתה מסוגל לשבת עם האמת הזו ולקחת אחריות על החלק שלך בהתפתחות המסע שלך, אתה תגיע להבנה עצמית שתדריך אותך כל הדרך הביתה. להיות חלוץ זה לשלוט בעצמך בכמה היבטים של התודעה האנושית. תהיה השינוי, תן לדרך שבה אתה חי להיות הסיפור שלך.”

“עלינו לחוות גן עדן עלי אדמות; מי ייתן ובתיכם, סביבתכם ומקומות עבודתכם ישקפו סביבה בטוחה ונקייה”

“למי שהגיעו לכאן באופן בלתי חוקי, ייתכן שתהיה להם תקופת מעבר שתאפשר להם להסדיר את ענייניהם. ואז לחזור הביתה ולהיכנס לתור כמו כולם. ואם הם ייכנסו לתור ויגישו בקשה להפוך לאזרחים ולקבל גרין קארד, הם יטופלו כמו כולם.”

“היתרון הגדול של מלון הוא שהוא מקלט מחיי הבית.”