היסטוריה

“חיי הרוח כרוכים בספרות גדולה”

“במהלך מערכת הבחירות של 1992 הגעתי למסקנה כבר בביקורי הראשון בניו המפשייר שביל קלינטון היה נתעב בהתנהגותו כלפי נשים, פתולוגי כשקרן, ומעורר חשד עמוק בכל הנוגע לכסף בפוליטיקה. מעולם לא נאלצתי לחזור בי מאף אחד מן הדברים האלה, ואילו אם תחפשו מה רוב אנשי המקצוע שלי אז כתבו על ה"ניאו-דמוקרט" השרירי וחסר המצפון, תופתעו מכמות הסכרין הטהור והריר. בכל אופן, המשכתי לדבר על כך גם אחרי שרוב הרפובליקנים כבר התייעצו בסקרי דעת הקהל והחליטו שזהו מהלך מפסיד, ואם תחפשו את תמליל משפטו הסופי של הנשיא בסנאט—שימוע ההדחה השני בלבד בתולדות אמריקה—תראו שסדר היום האחרון הוא בקשה (שנדחתה בהצבעה) מצד מנהיג הרוב בסנאט לזמן את קרול ואותי כעדים. לכן אני יכול להעיז לומר שלפחות אני עמדתי בכך עד הסוף.”

“לוותר פירושו להגיע להבנה שיש אנשים שהם חלק מההיסטוריה שלך, אך לא חלק מהגורל שלך.”

“כל תיעוד הושמד או זויף, כל ספר נכתב מחדש, כל תמונה נצבעה מחדש, כל פסל וכל בניין רחוב שונו את שמם, כל תאריך שונה. והתהליך נמשך יום אחר יום ודקה אחר דקה. ההיסטוריה נעצרה. שום דבר אינו קיים מלבד הווה אינסופי שבו המפלגה תמיד צודקת.”

“כל דבר שמטיל בי ספק אינו יכול להטיל ספק באלוהיי. כל מצב שהוא גבוה מדי בשבילי לעולם לא יהיה גבוה מדי בשביל אלוהיי.”

“אני חושבת שבאמת הוא עצמו רוצה להיכנס להיסטוריה כאיש סופיסטיקציה וגלםור, אך האדם האחרון שאני רוצה להיכנס להיסטוריה כזה הוא יוג'ין היינר.”

“יש שני צדדים לחייו של כל אדם: יש קיומו האישי, שהוא חופשי במידה שענייניו מופשטים; ויש חייו היסודיים כיחידה בתוך נחיל האדם, שבהם עליו לציית בהכרח לחוקים שנקבעו לו.”

“להחיות חיים מלאים נדרש לנו לשחרר את חרדת המוות. חרדה זו יכולה להתמודד רק באהבה לחיים. יש לנו היסטוריה ארוכה בארץ זו של אמונה שמחווה מוגזמת היא מסוכנת, ושאופטימיות היא חסרת אחריות, ולכן קשה לנו לחגוג את החיים, ללמד את ילדינו ואת עצמנו איך לאהוב את החיים.”

“הכנסייה ביצעה כמה מן המעשים הבלתי אנושיים ביותר, ומעל לכל הבלתי נוצריים, בתולדות האנושות, ובכל זאת היא עדיין זוכה להלל מפואר מצד רוב אוכלוסיית העולם האנושי כאילו הייתה שם נרדף לישוע המשיח.”

“לגזול מאנשים את ההיסטוריה האמיתית שלהם זה כמו לגזול מהם חלק מעצמם. זה פשע. פוקה-ארי חשבה על כך לרגע. טנגו המשיך, "הזיכרון שלנו מורכב מהזיכרונות האישיים שלנו ומהזיכרונות הקולקטיביים שלנו. השניים קשורים זה בזה בקשר הדוק. וההיסטוריה היא הזיכרון הקולקטיבי שלנו. אם הזיכרון הקולקטיבי שלנו נגזל מאיתנו — אם הוא נכתב מחדש — אנחנו מאבדים את היכולת לשמר את האני האמיתי שלנו.”

“אני אוהב ספרות בדיונית ואת סוג ההיסטוריה שמעניק לעבר את החן והטעם של ספרות בדיונית. בלי נפיחות על אירועי השעה, בבקשה. את הזבל הזה אני יכול לכתוב בעצמי.”

“אנשי אלימות לא ידעו בהיסטוריה להיעלם כולם, אלא עד מידה מסוימת.”

“כשיוצאים מהקפלה, אפשר לראות באר מצד שמאל. יש שתיים בחצר הזו. אתם בטח שואלים, למה לזו אין דלי או גלגלת? כי לא שואבים ממנה מים יותר. למה לא שואבים? כי היא מלאה בשלדים.”

“היופי לא יבוא בקריאת המחוקק, ואף לא יחזור באנגליה או באמריקה על תולדותיו ביוון. הוא יבוא, כדרכו תמיד, ללא הודעה מוקדמת, ויצמח בין רגליהם של אנשים אמיצים ורציניים.”

“הו למוזה של אש, שתעלה לשמים הבהירים של ההמצאה, ממלכה לבמה, נסיכים לשחק ומלכים לצפות במופע! אז היה צריך שההארי הלוחמני, כמו עצמו, יקח את תפקיד מרס; ולצידו, קשורים כמו כלבים, רעב, חרב ואש יחכו למלאכה. אבל תסלחו, וכל הצדיקים, הרוחות השטוחות שלא העזו על הבמה הלא ראויה הזאת להוציא דבר כה גדול: האם הקופסה הזו תכיל את שדות צרפת הרחבים? או שנוכל לשים בתוך העיגול העץ את הקסדות שהבהירו את האוויר באגינקורת? סליחה! כי דמות מעוקלת יכולה להוכיח במקום קטן מיליון; וננו, קודמים למופע הגדול הזה, נשתמש בכוחות הדמיון שלכם. נניח שבקירות האלה נלכדו שני ממלכות ענק, שגבולותיהם הגבוהים נוגעים זה בזה והים הצר מפריד ביניהם: חלקו את הפגמים שלנו במחשבותיכם; חלקו את האדם אל אלף חלקים, ותנו כוח דמיוני; כשמדברים על סוסים, תדמיינו אותם מדפדים את האדמה בגובהם; כי המחשבות שלכם הן שעוטפות את המלכים שלנו, נושאות אותם כאן ושם, קופצות בזמן, והופכות עשרות שנים לשקית חול: בשביל זה, קבלו אותי כקורוס להיסטוריה הזאת, שמזמין את סבלנותכם הצנועה, לשמוע בעדינות ולשפוט בחן את ההצגה שלנו.”

“השקיף שוב על נקודה זו. זו כאן. זו הבית שלנו. זו אנחנו. עליה כל מי שאהבת, כל מי שידע, כל מי ששמעת עליו, כל אדם שנולד אי פעם, חי את חייו. תערובת של שמחתנו ושל סבלנו, אלפי אמונות מוחלטות, אידאולוגיות וכלכלות, כל צייד וצדד, כל גיבור ומרדף, כל יוצר ומחריב של תרבות, כל מלך וחייל, כל זוג צעיר מאוהב, כל אם ואב, ילד תקווה, מחשובי ומגלה עולם, כל מורה מוסר, כל פוליטיקאי שחור, כל "כוכב", כל "מנהיג עליון", כל קדוש וחוטא בהיסטוריה של מינו שלנו חי שם — על נקודה אבק על כוכב אור משתקף.”

“אנחנו זקוקים לאומץ ללמוד מן העבר שלנו ולא לחיות בו.”

“עלינו להכיר את ההיסטוריה של אבותינו הקדמונים”

“פונדמנטליזם דתי, חשיבה קסומה והונאה עצמית, שימשו כהצדקות לכמה מן הזוועות המחרידות ביותר בהיסטוריה האנושית.”

“הזמן הנכון, המקום הנכון, האנשים הנכונים שווים הצלחה. הזמן הלא נכון, המקום הלא נכון, האנשים הלא נכונים שווים את רוב ההיסטוריה האנושית האמיתית.”