אושר

“עליך ללמוד מתי עדיף להאציל לאחרים את העבודות הפיזיות הקשות האלה, בעוד אתה מתמודד עם המחשבה הכבדה.”

“ביסודו, ההיגיון הוא זה של האינקוויזיטור הגדול, שתקף במרירות את ישו על שהציע לבני האדם חירות ובכך דן אותם לאומללות. הכנסייה חייבת לתקן את מעשהו הרע של ישו על ידי הצעת המתנה שההמון האומלל של האנושות משתוקק לה וזקוק לה יותר מכול: כניעה מוחלטת. עליה “להכניע את החירות” כדי “להפוך את בני האדם למאושרים” ולספק את “קהילת הפולחן” השלמה שהם מחפשים בלהיטות. בעידן החילוני המודרני, פירוש הדבר הוא פולחן דת המדינה, אשר בדמוקרטיות המערביות מגלם את דוקטרינת הכניעה לאדוני המערכת של הסבסוד הציבורי, הרווח הפרטי, המכונה יזמות חופשית. יש להחזיק את העם בבורות, לצמצם אותו לסיסמאות שוביניסטיות, לטובתו שלו. וכמו האינקוויזיטור הגדול, המשתמש בכוחות הנס, המסתורין והסמכות “כדי לכבוש ולשבות לעד את מצפונם של המורדים חסרי האונים הללו למען אושרם” וכדי לשלול מהם את חופש הבחירה שהם כה חוששים ממנו ומתעבים אותו, כך גם על ה“צופים הקרים” ליצור את ה“אשליות ההכרחיות” ואת ה“פישוטים רגשיים רבי-עוצמה” השומרים את ההמונים הבורים והטיפשים ממושמעים ומרוצים.”

“בלי התלהבות, אז מה שהקפנו את עצמנו בו נעשה חסר ערך”

“אוקטובר ידע, כמובן, שפעולת הפיכת דף, סיום פרק או סגירת ספר, לא סיימה סיפור. משהודה בכך, היה מודה גם שסופים טובים מעולם לא היו קשים למצוא: "זה פשוט עניין," הוא הסביר לאפריל, "של מציאת מקום שטוף שמש בגן, שבו האור זהוב והדשא רך; מקום לנוח בו, להפסיק לקרוא, ולהיות שבע רצון.”

“אהובי, אתה תמיד במחשבותיי ובליבי.”

“כמעט תמיד עדיף להקשיב ולהבין מאשר להביע דעות כדי לעצבן.”

“המוזיקה היא שפת הנשמה, קול הלב, ומסר מן הנצח.”

“הניצחון אינו לשנות את דעתו של המבקר; הוא להעריך מה אפשר ללמוד ולזרוק, ובכל זאת להתרחק עם שלום בלבך.”

“אלוהים הכל-יכול, אינני רוצה לבקש עוד. אלא לומר עוד תודה.”

“כוחו של גבר אינו ניכר בכוח זרועותיו. הוא ניכר באהבה שבה הוא מחבק אותך.”

“אמירה משחררת פועלת כאילו אתה מחזיק את אמונתך בחוזקה בכף ידך, ואז מושיט את זרועך ומשחרר אותה! אמירה משחררת מסירה אבני נגף מן המוח שלך, ולאחר שהיא נעשית, אז תוכל להשתמש באישורים בהצלחה.”

“אהבה היא השפה היחידה שכולם מבינים בלי שום מילה או פרשנות.”

“מידת ההצלחה אינה נמדדת בעושר מופלג אלא באושר”

“כאשר ראית פעם אחת את זוהר האושר על פניו של אדם אהוב, אתה יודע שלאדם אין ייעוד אלא להעיר את האור הזה על הפנים הסובבות אותו. בעומק החורף, סוף סוף למדתי שבתוכי שכנה קיץ בלתי מנוצח.”

“אל תירא להיות שמח. אתה/את זוכה להיות שמח.”

“חיי שמחים ובהירים בזכות אהבתך כמו הירח השואל אור מן השמש אבל אני אוהב את אותם כוכבים, הם חבריו של הירח הם לעולם אינם עוזבים את הירח כשהם מסיימים. חיי בהירים בזכות אהבתך כמו הפרח השואל מן השמש אתה הרואה ואני הנוף הבא שמחה ליקום, זהו עיסוקך.”

“גרגורי?” קראתי. לא יכולתי להתאפק. זה היה לא הגיוני, אבל פחדתי לראות אותו בורח ממני. הוא הסתובב לעברי, רגליו מסתובבות בעפר. בזהירות חציתי לרגע אל האור. “אתה, אממ…” שאפתי עמוק. “אתה חושב שעדיין תרצה להיות חבר שלי מחר?” עצרתי את נשימתי וחיכיתי לתשובתו. אף על פי שיכולתי לחוש כיצד אור השמש מצמרר במורגש כל סנטימטר של עור חשוף, החיוך שגרגורי חייך אליי עורר בי גל של חמימות שאפילו השמש לא יכלה להשתוות אליו. “אני תמיד ארצה להיות חבר שלך, אנאבל. את רוצה להיות שלי?” ראשי הנהן בטירוף, באקסטזה, מעצמו. נעלמתי שוב בין הצללים וצפיתי בחברי החדש עד שעקף את ביתם של הופקינס. ואז חיכיתי עד שמכוניתו נסעה משם — גרגורי ואמו בדרכם הביתה. הייתי באופוריה שאין כמותה, אבל לא איבדתי לגמרי את אחיזתי במציאות. ידעתי שהמבחן האמיתי יבוא ביום שני. דבר אחד היה להתיידד עם מנודה בפרטיות היער, ודבר אחר לגמרי היה להסתכן בלעג ובפגיעה במוניטין כשאתה מוקף בבני גילך. זה היה נכון גם לגבי מי שליבם גדול במיוחד, וכעת האמנתי שזהו גרגורי היל.”

“כתביי הם החלון של נשמתי שדרכו אפשר לראות אותי, להרגיש אותי, ולהבין אותי.”

“רגעים של אהבה הם החיים, חיים הם לרגעים של אהבה.”

“האושר נמצא שם כאשר המחשבות והמעשים בהרמוניה.”