אלוהים

“ככל שתקרא יותר את התנ״ך, כך חייך יעברו יותר שינוי”

“דבר אלוהים נותן כוח לעצמותיי, עוצמה לרוחי ותקווה לנפשי”

“אדם יכול להצליח בכל תחום שאלוהים קרא לו אליו”

“התמודדתי עם רגעים רבים של ייאוש, תודה לאל שהקל עליי מן המצוקה.”

“חכמת האל היא מה שעלינו לבקש”

“פעם הייתי אומר: יש בי חור בצורת אלוהים. במשך זמן רב הדגשתי את ההיעדר, את החור. עכשיו אני מגלה שהצורה היא זו שהפכה חשובה יותר.”

“מה שמעורר את אלוהים ביותר אינו סבל גופני אלא חטא. לעיתים קרובות מדי אנו פוחדים יותר מכאב גופני מאשר מעוול מוסרי. הצלב הוא העדות המתמדת לכך שהקדושה היא עיקרון שלמענו אלוהים היה מוכן למות.”

“אלוהים הוא אותו אלוהים, אף על פי שיש לו אלף שמות; עלינו לבחור לו שם.”

“חסדו של אלוהים במלואו הוא זה שמאפשר לכוח לגבור על חולשה, לאהבה לגבור על שנאה, לטובו של אלוהים להביס את טבעו הרע של השטן.”

“ה׳, הנחה את צעדיי בכל מצב.”

“כאשר אני אומר שאני משוכנע בדברים הללו, אני מדבר בגאווה יתרה. הרחק שם, כיהלום מושלם, אפשר לראות את עיר האלוהים. היא כה נפלאה, עד שנדמה כאילו ילד יכול להגיע אליה ביום קיץ אחד. ואכן, ילד יכול. אך עמי ועם שכמותי הדבר שונה. אפשר לממש דבר ברגע אחד, אך מאבדים אותו בשעות הארוכות שלאחר מכן, ברגליים כבדות מעופרת. כה קשה לשמור על "פסגות שהנפש כשירה להשיגן." אנו חושבים בנצח, אך אנו נעים באטיות דרך הזמן; ואיזו אטיות יש לזמן אצלנו, השוכבים בכלא, אין לי צורך לספר שוב, ולא על העייפות והייאוש הזוחלים חזרה אל תאו של אדם, ואל תאו לבו, בעקשנות כה מוזרה, עד שאדם צריך, כביכול, לקשט ולטאטא את ביתו לקראת בואם, כמי שאינו רצוי, או כאדון מר, או כעבד אשר עבדו הוא במקרה או בבחירה שלו להיות.”

“אני מניח שאני פשוט רגיל מדי לשבת בחדר קטן ולגרום למילים לעשות כמה דברים. אני רואה די והותר מן האנושות במסלולי המרוצים, בסופרמרקטים, בתחנות הדלק, בכבישים המהירים, בבתי הקפה, וכו'. אי אפשר לעזור לזה. אבל אני מרגיש כאילו אני בועט לעצמי בתחת כשאני הולך למפגשים, אפילו אם המשקאות חינם. זה אף פעם לא עובד בשבילי. יש לי די חימר לשחק איתו. אנשים מרוקנים אותי. אני צריך להתרחק כדי להתמלא מחדש. מה שהכי טוב בשבילי הוא לשבת כאן, רכון, לעשן בידי ולצפות במסך הזה מהבהב את המילים. לעיתים רחוקות אתה פוגש אדם נדיר או מעניין. זה יותר ממכעיס, זו פשוט הלם מתמשך ומזוין. זה הופך אותי לקוטר ארור. כל אחד יכול להיות קוטר ארור, ורובם כאלה. עזרה!”

“בטח באלוהים, האלוהים החכם היחיד.”

“אלה שמתים כשמוזיקתם עדיין על לשונם, מבלי שנשמעו, מנסים לומר: "אלוהים עשה עסקה עם הלקוח הלא נכון, מישהו כמוני”

“אנו בונים בלי משים את יסודות חיינו על כל מה שמזדמן בדרכנו. בין אם נרצה ובין אם לא, אנו משחקים בקלפים שהגורל מחלק לנו. אם הגורל מיטיב, יש אנשים המייחסים את נסיבותיהם המוצלחות לתבונתם ולנחישותם. אם הגורל אכזר, יש אנשים המקללים את אלוהים. האמת היא שאדם שאינו מואר מתנגד לסבל, הוא מוסיף לאחל שוב ושוב לעולם שונה מכפי שהוא, ואילו אדם מואר לומד כיצד לסבול בגבורה.”

“אתה ילד של אלוהים. אתה מבורך.”

“היום הוא עוד יום! אתמול חלף, אך לא זיכרונותיו. היו אתמול כל כך הרבה דברים שציפינו להם שלא קרו, ובמקומם קרה דווקא מה שפחות מכול ציפינו לו. יש שעדיין מצפים למשהו. ציפייה היא עמוד תווך של החיים. לכולנו יש ציפיות ליום הזה. אף כי ייתכן שנוכל, ואולי לא נוכל, לומר בוודאות כיצד יתממשו ציפיותינו. עלינו לקחת את החיים בקלות. ובכן, אולי לא כל כך קל לקחת את זה בקלות, אבל קחו את זה בקלות! הישארו ממוקדים והפקידו את אמונכם בידי אלוהים. אחרי הכול, מה שפחות מכול ציפיתם לו יכול לקרות; מזל טוב יכול לבקר אתכם ולהישאר אתכם לנצח בן רגע. אולם מטבע החיים יכול להתהפך בתוך רגע, וציפיותיכם יכולות להפוך ל"לו רק ידעתי" גדול ולסיוט; תהפוכות החיים יכולות לשדוד אתכם בכל רגע. איש אינו יודע באמת מה טומן בחובו הרגע הבא. מה שחשוב בחיים הוא לעשות את מה שחשוב; לזרוע את זרע החיים שאלוהים הפקיד בידיכם ולהעז להבטיח את פריו השופע. הבעיה עצמה בחיים היא לחיות כדי להזניח את עצם הסיבות שבגללן אתם חיים, בגלל הבעיות שאתם עלולים להתמודד עמן בחיים, שבשבילן עליכם לחיות. כשאתם מחליפים את הסיבה שבגללה עליכם לחיות בסיבה שבגללה אסור לכם לחיות, אתם נשלטים בידי מה שאתם יודעים, אך אינכם יודעים כיצד הוא שולט בכם. משיש לנו חיים, הבה נחיה למען החיים; הכול הוא חיים, וחיים את החיים הם החיים!”

“אני מתפללת במקום שבו אני נמצאת, יושבת ליד החלון, מביטה החוצה מבעד לווילון אל הגן הריק. אני אפילו לא עוצמת את עיניי. שם בחוץ או בתוך ראשי, זהו אותו חושך. או אור. אלוהיי. אשר בשמים, אשר בתוכי. הלוואי שהיית אומר לי את שמך, את האמיתי אני מתכוונת. אבל גם אתה תספיק. הלוואי שידעתי מה אתה זומם. אבל מה שזה לא יהיה, עזור לי לעבור את זה, בבקשה. אף על פי שאולי אין זה מעשה ידינו: אינני מאמינה לרגע שמה שמתרחש שם בחוץ הוא מה שהתכוונת אליו. יש לי די לחם יומי, כך שלא אבזבז זמן על זה. זו אינה הבעיה העיקרית. הבעיה היא לבלוע אותו בלי להיחנק. ועכשיו באה הסליחה. אל תדאג לסלוח לי עכשיו. יש דברים חשובים יותר. למשל: שמור על האחרים, אם הם בטוחים. אל תיתן להם לסבול יותר מדי. אם עליהם למות, שיהיה זה מהר. אולי אפילו תספק להם גן עדן. בשביל זה אנחנו צריכים אותך. גיהינום אנחנו יכולים ליצור לעצמנו. אני מניחה שעליי לומר שאני סולחת למי שעשה את זה, ולכל מה שהם עושים עכשיו. אנסה, אבל זה לא קל. הפיתוי בא אחר כך. במרכז, פיתוי היה כל דבר שהוא הרבה יותר מאכילה ושינה. לדעת היה פיתוי. מה שאינך יודע לא יפתה אותך, דודה לידיה נהגה לומר. אולי אני לא באמת רוצה לדעת מה קורה. אולי עדיף לי לא לדעת. אולי לא אוכל לשאת לדעת. הנפילה הייתה נפילה מחפות אל ידיעה. אני חושבת על הנברשת יותר מדי, אף שכבר איננה עכשיו. אבל אפשר להשתמש בקרס, בארון. שקלתי את האפשרויות. כל מה שהיית צריכה לעשות, אחרי שתקשרי את עצמך, הוא להטות את משקלך קדימה ולא להיאבק. הצילנו מן הרע. ואז באה המלכות, והגבורה, והתהילה. צריך הרבה כדי להאמין בכל אלה עכשיו. אבל אנסה בכל זאת. בתקווה, כמו שאומרים על המצבות. אתה בטח מרגיש די מרומה. אני מניחה שזה לא הפעם הראשונה. אם אני הייתי אתה, הייתי נמאסת עליי. באמת הייתי נמאסת. אני מניחה שזה ההבדל בינינו. אני מרגישה כל כך לא ממשית כשאני מדברת אליך ככה. אני מרגישה כאילו אני מדברת אל קיר. הלוואי שהיית עונה. אני מרגישה כל כך לבד. לבד לגמרי ליד הטלפון. אלא שאינני יכולה להשתמש בטלפון. ואם הייתי יכולה, את מי הייתי יכולה להתקשר? הו אלוהים. זה לא מצחיק. הו אלוהים הו אלוהים. איך אני יכולה להמשיך לחיות.”

“תעסוקה היא מעגל אכזרי”

“גברים יכולים לחפור בארות, אבל הם לא יכולים ליצור מים.”