חברות

“קוסם עשוי לצאת בלי ארנק, אבל אסור לו לעולם לצאת בלי חפיסת קלפים.”

“ליזה המסטוק, שהייתה חברתו של בוד במשך שש השנים האחרונות, הייתה שונה גם בדרך אחרת; היה פחות סביר שתהיה שם בשבילו כשבוד ירד אל חלקת הסרפדים כדי לראות אותה, ובמקרים הנדירים שכן, היא הייתה קצרת רוח, נרגנת ולעיתים קרובות ממש גסת רוח. בוד דיבר על כך עם מר אוונס, ואחרי כמה רגעים של הרהור אמר אביו, "אלה סתם נשים, אני מניח. היא חיבבה אותך כשהיית ילד, כנראה לא בטוחה מי אתה עכשיו כשאתה צעיר. אני נהגתי לשחק עם ילדה קטנה אחת ליד בריכת הברווזים כל יום עד שהיא הגיעה בערך לגילך, ואז היא זרקה תפוח על ראשי ולא אמרה לי עוד מילה עד שהייתי בן שבע עשרה." גברת אוונס הזדקפה. "זה היה אגס שזרקתי," אמרה בחדות, "ושוב דיברתי איתך די מהר, כי רקדנו ריקוד אחד בחתונה של בן דודך נד, וזה היה רק יומיים אחרי יום הולדתך השישה-עשר." מר אוונס אמר, "כמובן שאת צודקת, יקירתי." הוא קרץ לבוד, כדי להראות לו שכל זה לא היה רציני. ואז סימן בשפתיו "שבע עשרה" כדי להראות שבאמת, כן היה.”

“אחר כך אני צחקתי אחרון. יצרתי בועת אוויר בקרקעית האגם. החברים שלנו המשיכו לחכות שנעלה, אבל היי—כשאתה הבן של פוסידון, אין לך צורך למהר. וזה היה בערך הנשיקה התת-ימית הכי טובה בכל הזמנים.”

“נישואין הם חברות ארוכת טווח.”

“ערכו של הזמן טמון בקוצרו. כדי להשתמש בו ביעילות, עליך לדעת את ערכו.”

“השגת מטרה אינה החלק החשוב ביותר בתהליך. היעד לעולם לא צריך להיות מטרתך או יעדך העיקריים.”

“אל תראה לחבר את המתנה שלך, או את שק הכסף שלך אם אתה עדיין רוצה לשמור על מערכת היחסים שלכם, אבל אם לא, קדימה, וכל מה שתראה הוא שנאה וקנאה, ותילחם איתו ברחוב כמו כלב וכל מה שתרגיש הוא חרטה”

“העוני הוליך רבים מאיתנו שולל וגרם לנו להאמין שיש אנשים שבמצב הזה אוהבים את האוכל, הבגדים, המקומות והאנשים שהם אפילו לא מחבבים. את אותו הדבר אפשר לומר גם על העושר.”

“זהו חלק מטבעה של תשוקה אירוטית עזה — בניגוד להתפרצות חולפת של תיאבון — שהיא משמיעה הבטחות נשגבות יותר מכל רגש אחר. אין ספק שכל תשוקותינו משמיעות הבטחות, אך לא באופן כה מרשים. להיות מאוהב כרוך באמונה הכמעט שאין לעמוד בפניה שאדם יוסיף להיות מאוהב עד יום מותו, וכי החזקה באהוב תעניק לא רק אקסטזות תכופות, אלא אושר יציב, פורה, שורשי, לכל החיים. מכאן שנדמה שהכול מונח על הכף. אם נפספס את ההזדמנות הזאת, נחיה לשווא. רק למחשבה על גורל כזה אנו שוקעים במעמקים חסרי תחתית של רחמים עצמיים. למרבה הצער, מתברר לעיתים קרובות שהבטחות אלה אינן נכונות כלל. כל מבוגר מנוסה יודע שזה כך לגבי כל התשוקות האירוטיות (למעט זו שהוא עצמו חש ברגע זה). אנו מנכים בקלות מספקת את היומרות הנצחיות של אהבותיהם של חברינו. אנו יודעים שדברים כאלה לפעמים מחזיקים מעמד — ולפעמים לא. וכאשר הם אכן מחזיקים מעמד, אין זה מפני שבתחילה הבטיחו לעשות כן. כששני אנשים משיגים אושר מתמשך, אין זה רק מפני שהם אוהבים גדולים, אלא מפני שהם גם — עלי לומר זאת בפשטות — אנשים טובים; אנשים מאופקים, נאמנים, הוגנים, ובעלי יכולת הסתגלות הדדית. אם אנו קובעים “זכות לאושר (מיני)” הגוברת על כל כללי ההתנהגות הרגילים, אנו עושים זאת לא בגלל מה שהתשוקה שלנו מתגלה להיות בניסיון, אלא בגלל מה שהיא מתיימרת להיות בעודנו נתונים באחיזתה.”

“המטבע של השמיים הוא ידידות.”

“לא משנה כמה אלפי חברים היו לך, או אפילו כמה לייקים יותר קיבלת, אם אינך נהנה להיות עצמך, אז אתה פשוט ממשיך לשקר לעצמך וגם לאחרים.”

“נפגוש בחיים אחרים, נפגוש באוויר, אני ואתה.”

“אומץ הוא היכולת לגרום לעצמך לפעול למרות הפחד שלך.”

“אלה שחיים בהכרת תודה מתחילים את יומם בקביעת כוונותיהם והכיוון שבו הם רוצים להתקדם בכל יום”

“קחו את הזמן בכל יום ללמד ולאמן את עצמכם כיצד לשאול שאלות מעצימות. מי ששואל את השאלות הנכונות משנה את העולם.”

“הטעם של כל ילד שונה. אל תדאגו אם הם לא קוראים את מלחמה ושלום בגיל 12. קודם כול, בנו יסוד טוב ויחס חיובי לקריאה על ידי כך שתתנו להם לבחור את הסיפורים שהם נהנים מהם. התיידדו עם מוכר ספרים או ספרן. הם מקור עשיר של מידע על מציאת ספרים שילדים נהנים מהם.”

“ספרים מבינים אותי, אבל בני אדם לא מבינים אותי. הם חברים רעים; ספרים הם לנצח, כמו גם מחשבים וטלוויזיה וכל דבר אחר שאין לו נשמה. אף על פי שכלבים וחתולים ועוד הרבה בעלי חיים אחרים הם חברים מעניינים למדי.”

“אין ספק שהוא יצטרך עד מהרה להבין שאמונתו שלו עומדת בניגוד גמור להנחות היסוד שעליהן מבוססת כל שיחת ידידיו החדשים. אינני חושב שזה חשוב במיוחד, ובלבד שתוכל לשכנע אותו לדחות כל הודאה גלויה בעובדה הזאת, וזה, בעזרת בושה, גאווה, צניעות והבל, יהיה קל לעשות. כל עוד הדחייה נמשכת הוא יהיה בעמדה כוזבת. הוא ישתוק כשהיה עליו לדבר, ויצחק כשהיה עליו לשתוק.”

“אני מכיר לחש שיכול לרפא כאב ומחלה, ולהסיר את היגון מלב האבל. אני מכיר לחש שירפא במגע. אני מכיר לחש שיסיט מעליו את כלי הנשק של אויב. אני מכיר לחש אחר לשחרר את עצמי מכל כבלים ומנעולים. לחש חמישי: אני יכול לתפוס חץ באוויר ולא ייגרם לי ממנו כל נזק. שישי: לחשים שנשלחים לפגוע בי יפגעו רק בשולח. לחש שביעי אני מכיר: אני יכול לכבות אש פשוט בהביטי בה. שמיני: אם יש אדם ששונא אותי, אני יכול לזכות בידידותו. תשיעי: אני יכול להרדים את הרוח בשיר ולהרגיע סערה די זמן כדי להביא ספינה אל החוף. ללחש עשירי למדתי להדיח מכשפות, לסחרר אותן בשמים כך שלעולם לא ימצאו עוד את דרכן חזרה אל דלתותיהן שלהן. אחד עשר: אם אשיר אותו כשקרב משתולל, הוא יכול להעביר לוחמים דרך המהומה ללא פגע וללא חבלה, ולהשיבם בבטחה אל אחיהם ואל בתיהם. לחש שנים עשר אני מכיר: אם אראה אדם תלוי, אני יכול להורידו מן הגרדום כדי ללחוש לנו את כל אשר הוא זוכר. שלושה עשר: אם אזליף מים על ראשו של ילד, אותו ילד לא יפול בקרב. ארבעה עשר: אני מכיר את שמות כל האלים. כל אחד ואחד מהם, לעזאזל. חמישה עשר: חלמתי חלום על עוצמה, על תהילה ועל חוכמה, ואני יכול לגרום לאנשים להאמין בחלומותיי. לחש שישה עשר אני מכיר: אם אצטרך אהבה אני יכול להסיט את מחשבתה ולבה של כל אישה. שבעה עשר, שאף אישה שאני רוצה לעולם לא תרצה באחר. ואני מכיר לחש שמונה עשר, והלחש הזה הוא הגדול מכולם, ואת הלחש הזה איני יכול לספר לאיש, כי סוד שאיש אינו יודע מלבדך הוא הסוד החזק ביותר שיכול להיות אי פעם.”

“מחשבות על המוות. זה מעורר בי עצב מתוק לחיות בתוך הבלגן הזה של רחובות, צרכים וקולות: כמה הנאה, חוסר סבלנות ותשוקה, כמה חיים צמאים ושיכרון של חיים צפים פה בכל רגע! ובכל זאת, בקרוב יהיה שקט כל כך לכל האנשים הצועקים, החיים ואוהבי החיים האלה! איך הצל של כל אחד, בן הלוויה הקודר שלו, עומד מאחוריו! זה תמיד מרגיש כמו הרגע האחרון לפני הפלגה של ספינת מהגרים: לאנשים יש יותר מה לומר זה לזה מאי פעם, השעה דוחקת, והאוקיינוס עם השקט הבודד שלו מחכה בקוצר רוח מאחורי כל הרעש – כה רעבתני, כה בטוח בטרפו! וכולם, כולם, מניחים שהעבר לא היה כלום, או עניין פעוט, ושהעתיד הקרוב הוא הכל: מכאן המהירות הזו, הצעקות האלה, הבריחה העצמית הזו! כולם רוצים להיות הראשונים בעתיד הזה – ובכל זאת המוות ושקט המוות הם הדברים היחידים שוודאים ומשותפים לכולם! מוזר שדווקא הדבר היחיד שוודאי ומשותף לכולנו לא משפיע כמעט על בני האדם, ושהם רחוקים מלתפוס את עצמם כאחים למוות! משמח אותי לראות שאנשים לא רוצים לחשוב על המוות בכלל! הייתי רוצה לעשות משהו כדי להפוך את רעיון החיים ליקר יותר לכולנו.”