“מחשבות על המוות. זה מעורר בי עצב מתוק לחיות בתוך הבלגן הזה של רחובות, צרכים וקולות: כמה הנאה, חוסר סבלנות ותשוקה, כמה חיים צמאים ושיכרון של חיים צפים פה בכל רגע! ובכל זאת, בקרוב יהיה שקט כל כך לכל האנשים הצועקים, החיים ואוהבי החיים האלה! איך הצל של כל אחד, בן הלוויה הקודר שלו, עומד מאחוריו! זה תמיד מרגיש כמו הרגע האחרון לפני הפלגה של ספינת מהגרים: לאנשים יש יותר מה לומר זה לזה מאי פעם, השעה דוחקת, והאוקיינוס עם השקט הבודד שלו מחכה בקוצר רוח מאחורי כל הרעש – כה רעבתני, כה בטוח בטרפו! וכולם, כולם, מניחים שהעבר לא היה כלום, או עניין פעוט, ושהעתיד הקרוב הוא הכל: מכאן המהירות הזו, הצעקות האלה, הבריחה העצמית הזו! כולם רוצים להיות הראשונים בעתיד הזה – ובכל זאת המוות ושקט המוות הם הדברים היחידים שוודאים ומשותפים לכולם! מוזר שדווקא הדבר היחיד שוודאי ומשותף לכולנו לא משפיע כמעט על בני האדם, ושהם רחוקים מלתפוס את עצמם כאחים למוות! משמח אותי לראות שאנשים לא רוצים לחשוב על המוות בכלל! הייתי רוצה לעשות משהו כדי להפוך את רעיון החיים ליקר יותר לכולנו.”

המקור באנגלית: קרא את המקור ←