“ליזה המסטוק, שהייתה חברתו של בוד במשך שש השנים האחרונות, הייתה שונה גם בדרך אחרת; היה פחות סביר שתהיה שם בשבילו כשבוד ירד אל חלקת הסרפדים כדי לראות אותה, ובמקרים הנדירים שכן, היא הייתה קצרת רוח, נרגנת ולעיתים קרובות ממש גסת רוח. בוד דיבר על כך עם מר אוונס, ואחרי כמה רגעים של הרהור אמר אביו, "אלה סתם נשים, אני מניח. היא חיבבה אותך כשהיית ילד, כנראה לא בטוחה מי אתה עכשיו כשאתה צעיר. אני נהגתי לשחק עם ילדה קטנה אחת ליד בריכת הברווזים כל יום עד שהיא הגיעה בערך לגילך, ואז היא זרקה תפוח על ראשי ולא אמרה לי עוד מילה עד שהייתי בן שבע עשרה." גברת אוונס הזדקפה. "זה היה אגס שזרקתי," אמרה בחדות, "ושוב דיברתי איתך די מהר, כי רקדנו ריקוד אחד בחתונה של בן דודך נד, וזה היה רק יומיים אחרי יום הולדתך השישה-עשר." מר אוונס אמר, "כמובן שאת צודקת, יקירתי." הוא קרץ לבוד, כדי להראות לו שכל זה לא היה רציני. ואז סימן בשפתיו "שבע עשרה" כדי להראות שבאמת, כן היה.”

המקור באנגלית: קרא את המקור ←