חברות

“אין התקדמות באחת מההשוואות הנעות האהובות על חברינו בפרסום, אנחנו צריכים מסגרת, נקודת מבט. מה אנחנו טובים יותר ממנו? מי אנחנו טובים יותר ממנו? בחנו את ההצהרה הזו: רוב האנשים טובים יותר. כלכלית? חברתית? חינוכית? רפואית? רוחנית? אני אוסר על עצמי לשאול אם אתה שמח? אתה שמח?”

“זה כל כך פשוט, ובכל זאת כל כך קשה לחלק מהאנשים לעשות. אם אתה רוצה שמישהו יצא מחייך, אז אתה ורק אתה חייבים לומר לו או לה לעזוב. רק אתה יכול לעשות זאת. אחרת, השתיקה שלך צועקת: אני לא החלטי. כשאנשים אחרים מתערבים, זה משדר מסרים מעורבים. אילו רק יותר אנשים היו נועזים כל כך, לבבות לא היו מתמהמהים זמן כה רב.”

“אני לא זוכר שאי פעם פחדתי מ״זקנה״. יש דברים שאני מתגעגע אליהם מהיותי צעיר יותר — בעיקר היכולת למשוך לילות לבנים ולהמשיך לעבוד ולעבוד היטב; ולקבל חיוכים מבנות שלא הכרתי וחשבו שאני חמוד; ואני מאחל לעצמי את הראייה שהייתה לי אפילו לפני חמש שנים… אבל כל זה מרגיש די זניח. בימים האלה אני מאושר יותר משהייתי בכל זמן אחר בחיי. יש לי אישה נפלאה שאני מעריץ, צפיתי בשלושה ילדים מדהימים גדלים לשני מבוגרים מקסימים ולמתבגר האהוב עליי, מספר מדהים של חוויות חיים גדולות, יצרתי אמנות שאני גאה בה, יש לי חברים אמיתיים, כנים ומופלאים, והצלחתי לעשות טוב אמיתי למען דברים שחשובים לי, כמו חופש הביטוי, כמו ספריות. לפעמים אני עושה משהו כמו ערב עם ניל ואמנדה, או פרויקט 8 ב-8, ומפתיע את עצמי לגמרי. אני מתגעגע לחברים שמתו, אבל אז אני שמח שהזמן נתן לי אותם, כדי להתיידד איתם, אפילו לזמן מה, ושזכיתי להיות בחיים כדי להכיר אותם. הכרתי את דגלאס אדמס, והכרתי את רוג׳ר זילאזני, והכרתי את ג׳ון מ׳ פורד, והכרתי את דיאנה ווין ג׳ונס… אתם יודעים כמה בר מזל זה עושה אותי? אה, אני מפטפט יותר מדי, ואני נשמע קצת יותר פוליאנני ממה שהתכוונתי להישמע: אני מכיר את הצד האפל של הגיל ואת הצד האפל של הזמן, ואני בטוח שהמבט מגיל 51 אינו המבט מגיל 71. ובכל זאת, הלוואי שהזמן לא היה חולף כל כך מהר. ולפעמים הלוואי שנהניתי ממנו יותר תוך כדי, ודאגתי לו פחות.”

“אני אומר: דבר. אל תשתכח כי האל הוא חברך. וכמו כל חבר, הוא רוצה לשמוע מה קרה בחייך. טוב או רע, אם היה מלא אבל או זעם, ואפילו כשאתה שואל מדוע דברים רעים חייבים לקרות. אז אני מדבר איתו.”

“אהבה היא טהורה ואלוהית”

“מי ימצא חבר אמין?”

“חלק מלהיות לא חרא אגואיסטי, חשב קולין, הוא לעשות דברים עם החברים שלך גם כשאתה לא רוצה.”

“אל תשנאו אנשים שמראים לכם מה לא בסדר אצלכם. הם המראה שלכם, הם החברים האמיתיים שלכם.”

“כשאני מביט לאחור עכשיו, אני מבין איזו התנסות קשה ודאי הייתי בשביל חבריי וקרוביי. זו הייתה התפרצות אחת אחרי התרוממות רוח אחת אחרי התלהבות אחת אחרי היסטריה אחת אחרי השנייה. תמיד צעקתי ורצתי לאנשהו, כי פחדתי שהחיים עומדים להיגמר כבר באותו אחר הצהריים.”

“כדי ללכוד את תשומת לבו של מישהו, עליך לאפשר לו שיהיה לו המרחב המנטלי והרגשי להכניס אותך פנימה.”

“אני מבינה אותך.—את אינך סבורה מעולם שהרגשתי הרבה.—במשך ארבעה חודשים, מריאן, נשאתי את כל זה על לבי, בלי שהייתי חופשייה לדבר על כך עם נפש חיה; ביודעי שכאשר יוסבר לך הדבר, הוא יעשה אותך ואת אמי אומללות ביותר, ואף על פי כן לא הייתי מסוגלת להכין אותך לכך אפילו במעט.— הדבר נאמר לי,—הוא נכפה עליי, כביכול, בידי אותה אישה עצמה, שהתחייבותה הקודמת הרסה את כל סיכויי; ונאמר לי, כפי שסברתי, בניצחון.— את חשדותיה של אישה זו, אפוא, נאלצתי לסתור, על ידי השתדלות להיראות אדישה במקום שבו הייתי מעורבת ביותר;—ולא היה זה רק פעם אחת;—נאלצתי להאזין לתקוותיה ולעליצותה שוב ושוב.— ידעתי שאני נפרדת מאדוארד לעד, מבלי לשמוע אף לא נסיבה אחת שיכלה לגרום לי לרצות בקשר הזה פחות.— דבר לא הוכיח שהוא אינו ראוי; ואף דבר לא הכריז שהוא אדיש לי.— נאלצתי להתמודד עם אכזריותה של אחותו, ועם חוצפתה של אמו; וסבלתי את עונשה של אהבה, מבלי ליהנות מיתרונותיה.— וכל זה התרחש בזמן, כפי שאת יודעת היטב מדי, שלא היה זה האומלל היחיד שלי.— אם את יכולה לחשוב אותי מסוגלת אי פעם להרגיש—ודאי תוכלי להניח שסבלתי כעת. השלווה הנפשית שבאמצעותה הבאתי את עצמי עתה להתבונן בעניין, הנחמה שהייתי מוכנה לקבל, היו פרי מאמץ מתמיד וכואב;—הן לא צצו מאליהן;—הן לא הופיעו כדי להקל על רוחי בתחילה.— לא, מריאן.—אז, אילו לא הייתי כבולה לשתיקה, אולי שום דבר לא היה יכול למנוע ממני לחלוטין—אפילו לא מה שהייתי חבה לידידיי היקרים ביותר—מלהראות בגלוי שהייתי אומללה מאוד.”

“הוא נזכר באהבת אמו אליו, ובאהבת משפחתו, ובאהבת חבריו, ונראה היה לו כבלתי אפשרי שהאויב מתכוון להרוג אותו.”

“רק אויר ורק אור ורק אהבת חברים — איש לא יאבד את האמון אם לו אלה שלושת אלה.”

“יהיה זה פוגע ברגשותיהן של נשים רבות, אילו יכלו להבין עד כמה מעט לבו של גבר מושפע ממה שיקר או חדש בלבושן... אישה מתקשטת לשביעות רצונה בלבד. שום גבר לא יתפעל ממנה יותר, ושום אישה לא תאהב אותה יותר בשל כך. ניקיון ואופנה דיים לראשון, ואיזו מידה של מרושלות או אי-הלימה תהיה חביבה ביותר על השנייה.”

“הצלחה לא צריכה להימדד רק במה שאתה משיג, אלא גם בנאמנותך למילוי חובתך”

“התעוררתי הבוקר בתודה כנה לחבריי, הישנים והחדשים.”

“אם איני רואה את הסיבה לכך שמישהו יהיה חבר שלי, סביר להניח שאנחנו פשוט נסחפים, ואני צריך ספינה כדי להפליג.”

“ככל שאתה מדבר על זה יותר, טוחן את זה שוב, חושב על זה מחדש, מנתח את זה מכל כיוון, מתווכח על זה, מגיב לזה, נעשה פרנואידי לגביו, מתחרה בו, מתלונן עליו, מנציח אותו, בוכה עליו, בועט בו, משמיץ אותו, עוקב אחריו, מרכל עליו, מתפלל עליו, מזלזל בו או מנתח את מניעיו, הוא ממשיך להירקב במוחך. הוא מת. זה נגמר. הוא איננו. זה הסתיים. הגיע הזמן לקבור אותו כי הוא מסריח את חייך, ואף אחד לא רוצה להיות ליד גופת הזיכרונות הרקובה שלך והגישה המתפוררת שלך. היה מנהל הלוויה של חייך וקבור את הדבר הזה!”

“כשאתה פוגש מישהו, ואתה מגלה שהוא מוטה נגד בני מינך, ייתכן שזו ההזדמנות שלך, לא לאשר זאת, אלא להיות זה שלבסוף ישנה את דעתו.”

“אם אינך מרגיש בנוח עם דיבור בפני קהל — ואף אחד לא מתחיל כשהוא מרגיש בנוח; צריך ללמוד איך להרגיש בנוח — תרגל. אינני יכולה להפריז בחשיבות של תרגול. בקש מכמה חברים קרובים או מבני משפחה לעזור לך להעריך את עצמך, או ממישהו בעבודה שאתה סומך עליו.”