“אני לא זוכר שאי פעם פחדתי מ״זקנה״. יש דברים שאני מתגעגע אליהם מהיותי צעיר יותר — בעיקר היכולת למשוך לילות לבנים ולהמשיך לעבוד ולעבוד היטב; ולקבל חיוכים מבנות שלא הכרתי וחשבו שאני חמוד; ואני מאחל לעצמי את הראייה שהייתה לי אפילו לפני חמש שנים… אבל כל זה מרגיש די זניח. בימים האלה אני מאושר יותר משהייתי בכל זמן אחר בחיי. יש לי אישה נפלאה שאני מעריץ, צפיתי בשלושה ילדים מדהימים גדלים לשני מבוגרים מקסימים ולמתבגר האהוב עליי, מספר מדהים של חוויות חיים גדולות, יצרתי אמנות שאני גאה בה, יש לי חברים אמיתיים, כנים ומופלאים, והצלחתי לעשות טוב אמיתי למען דברים שחשובים לי, כמו חופש הביטוי, כמו ספריות. לפעמים אני עושה משהו כמו ערב עם ניל ואמנדה, או פרויקט 8 ב-8, ומפתיע את עצמי לגמרי. אני מתגעגע לחברים שמתו, אבל אז אני שמח שהזמן נתן לי אותם, כדי להתיידד איתם, אפילו לזמן מה, ושזכיתי להיות בחיים כדי להכיר אותם. הכרתי את דגלאס אדמס, והכרתי את רוג׳ר זילאזני, והכרתי את ג׳ון מ׳ פורד, והכרתי את דיאנה ווין ג׳ונס… אתם יודעים כמה בר מזל זה עושה אותי? אה, אני מפטפט יותר מדי, ואני נשמע קצת יותר פוליאנני ממה שהתכוונתי להישמע: אני מכיר את הצד האפל של הגיל ואת הצד האפל של הזמן, ואני בטוח שהמבט מגיל 51 אינו המבט מגיל 71. ובכל זאת, הלוואי שהזמן לא היה חולף כל כך מהר. ולפעמים הלוואי שנהניתי ממנו יותר תוך כדי, ודאגתי לו פחות.”

המקור באנגלית: קרא את המקור ←