חירות

“החירות היא ״נרכשת על ידי העצמי״, ואילו החיים העולמיים הם ״נרכשים על ידי האגואיזם״!”

“הדרך היחידה שתהיה חופשי היא כשאתה מחליט שהסתפקת לנסות לעמוד בסטנדרטים שאחרים מטילים עליך דרך בושה. אל תלבש את שרשראות השיפוט שלהם כשהם לא מצליחים להשתחרר משלהם.”

“התשוקה לזהב אינה לזהב. היא לאמצעי החירות והתועלת.”

“בכל מקום שבו הבעיה נמשכת, חסרה חוכמה. אין שום בעיה בשום מקום מלבד בעיית חוכמה. החוכמה מספקת פתרונות במקום שיש סיבוכים.”

“עצם הרעיון של חירות מניח מראש קיומו של חוק מוסרי אובייקטיבי כלשהו, המתנשא מעל שליטים ונשלטים כאחד.”

“״גברתי,״ הוא אמר, מושיט יד אל הדלת. הוא החזיק אותה פתוחה, יציב וזקוף כעמוד. הבטתי במדי האיש, בסיכות ובתגים שסימנו את דרגתו הצבאית ואת תפקידו. באותו רגע חשתי כוחות מנוגדים שוטפים עליי, מתנגשים בתוכי כמו חזית קרה וחזית חמה הנפגשות באוויר. תחילה הוכיתי בתחושת כבוד והכרת תודה בוערת. כמה זכות הייתה לי שאותו חייל פינה לי את הדרך, ושמר על נתיב פתוח שאוכל להתקדם בו ללא הפרעה. הסמליות שבמעשיו אכן הכתה בי בעוצמה יוצאת דופן. כמה דלתות וירטואליות היו נסגרות בפניי אלמלא חיילים נאמנים כמותו? כשעמדתי לצעוד קדימה, רגליי כמעט כשלו כאילו חשו שאינן ראויות. אני הייתי זה שצריך היה להחזיק את הדלת פתוחה עבור האדון הזה—נציגם של גיבורים גדולים, בני ההווה והעבר, שנלחמו והקריבו וממשיכים לעשות זאת כדי להשאיר דלתות פתוחות, נתיבים פנויים וברורים לכל האנושות. עברתי דרך הכניסה והודיתי לו. ״כן, גברתי,״ הוא אמר. כמה מוזר היה שאחוש גאווה כזו בעוד אני עוברת בדלת הפתוחה שלו.”

“האבות המייסדים לא היו רק אנשים שזכו להתרגש מזמן רחוק ולחפש חירות – היו אלה אנשים מיוחדים, מעבר לתאבות הטבעיות שלהם.”

“חירות מעולם לא יקרה בכל מחיר. זו נשימת החיים. מה לא יתן אדם כדי לחיות?”

“כדי להצליח, צריך להיות אחת משלוש דבורים - דבורת המלכה, הדבורה החרוצה ביותר, או הדבורה שאינה מתאימה. הצלחה אחת היא תורשתית, וההצלחה הבאה היא נרכשת. בעוד שהאחרונה היא מבוקשת מעצמה, משרתת את עצמה, ומתרחשת בתנאים שלה.”

“אי־ציות הוא היסוד האמיתי של החירות. הצייתנים חייבים להיות עבדים.”

“האם אי פעם הגעת לנקודה שבה שאלת את אלוהים אם המשימה באמת ממנו. בחשבון שלך יש רק 100 דולר והוא מבקש ממך להוציא לפועל פרויקט של 400 מיליון דולר. האם הגעת לנקודה שבה אתה מרגיש שלהמשיך הלאה כבר לא יהיה הגיוני? האם הגעת לנקודה שבה שאלת את אלוהים: אתה בטוח שאתה עדיין איתי? זה עתה מצאתי את עצמי בצומת הזה עכשיו. לחזור לאחור.... כדי להבין שהגעתי רחוק מדי מכדי שהוא ינטוש אותי. בהתקדמות קדימה שמעתי את הקול אומר... דום וידע כי אני אלוהיך. לוותר..... לא הצלחתי למצוא את זה במילון שלי. מוסר ההשכל של הלקח. אלוהים לא יכול לתת לך משימה ששווה לכיס שלך. אם זה מתאים לכיס שלך, זה בהחלט לא מאלוהים. זכור שאלוהים לא ייקח לעצמו כבוד במקום שבו שום דבר לא קורה.”

“אמרתי בדיוק את אותו הדבר. אנחנו תמיד אומרים את זה. אתה אמרת אותו – היית יכול לסרב ללכת לרולני. אני אמרתי זאת כבר כשהגעתי לאלבו; אני אדם חופשי. לא היה לי צורך להגיע כאן... אנחנו תמיד חושבים את זה ואומרים אותו, אבל לא עושים. אנו מחביאים את היצירתיות שלנו בטוחה במוחנו, כמו חדר קטן שבו אנו נכנסים ואומרים: "לא צריך לעשות דבר, אני בוחר בעצמי, אני חופשי". ואז עוזבים את החדר הקטן הזה במוחנו, וממשיכים אל המקום אליו מפוסט אותנו ה-PDC, ומגיעים עד שמפוסטים אותנו שוב.”

“כעס הוא כמו מים זורמים; אין בו שום רע כל עוד אתה נותן לו לזרום. שנאה היא כמו מים עומדים; כעס שמנעת מעצמך את החופש להרגיש, את החופש לזרום; מים שאספת במקום אחד והשארת לשכוח. מים עומדים נעשים מלוכלכים, מסריחים, נגועים במחלות, רעילים, קטלניים; זו השנאה שלך. על מים זורמים שטות סירות נייר קטנות; סירות נייר של סליחה. הרשה לעצמך להרגיש כעס, הרשה למים שלך לזרום, יחד עם כל סירות הנייר של הסליחה. היה אנושי.”

“דמיין שאתה מתווכח עם בן/בת זוגך. המתח גורם למערכת הלימבית לפעול במלוא העוצמה ואתה מוצף בהורמוני לחץ כמו קורטיזול ואדרנלין. הרמות הגבוהות של הכימיקלים האלו גורמות לך לכעס עז, ואתה מתפרץ לפני השותף/ה באומרך: "הלוואי שתמות, כדי שאוכל לקבל קצת שקט בחיי". בגלל המערכת הלימבית הפעילה, האזור הפרה‑פרונטלי מאבד את היכולת לקבל החלטה נכונה ואתה משמיע מילים קשות שיכולות להרוס את הקשר. במילים פשוטות, חוסר היציבות המנטלית שלך לקח ממך את הרצון החופשי לקבל החלטה נכונה. אחרי שהוויכוח נגמר ואתה נרגע, רמות ההורמונים חוזרות לנורמל והמצב הרוחני שלך מתייצב. אז האזור הפרה‑פרונטלי מתחיל לנתח את השיחה המתפוצצת, פעילות בריאה של הלוב הקידמי גורמת לך להרגיש אשמה. המוח מבין שעשית משהו רע, ולכן אתה מחליט להתנצל ולפצות את השותף/ה, לא משנה כמה מאמץ זה ידרוש, כי האזור הפרה‑פרונטלי מציע שהזהו הצעד הבריא ביותר לחיים האישיים שלך. מכאן אפשר לראות שהחופש הרצון אינו קבוע – הוא משתנה לפי בריאות המוח. חוסר יציבות או מחלה נפשית משבשת את החופש הרצון, וככל שהלוב הקידמי בריא יותר, כך אפשר לקבל החלטות טובות יותר. הדרך היעילה ביותר לשמור על הלוב הקידמי בריא היא לתרגל מדיטציה.”

“אני מאמין שאחריות נובעת מזכות יתר. לאנשים כמוך וכמוני יש מידה בלתי נתפסת של זכות יתר, ולכן יש לנו מידה עצומה של אחריות. אנחנו חיים בחברות חופשיות שבהן איננו חוששים מהמשטרה; עומד לרשותנו עושר יוצא דופן במונחים עולמיים. אם יש לך את הדברים האלה, אז יש לך סוג של אחריות שאין לאדם אם הוא או היא עובדים שבעים שעות בשבוע כדי להביא אוכל לשולחן; לכל הפחות, אחריות להתעדכן בכוח. מעבר לכך, זו שאלה אם אתה מאמין בוודאויות מוסריות או לא.”

“בדיוק כמו החירות, האמת אינה זולה. ואף על פי כן, שתיהן שוות יותר מכל הזהב שבעולם. אבל מהי החירות, אם אין אמת? ומהי האמת, אם אין חירות? שתיהן שוות להילחם עליהן — כי האחת בלי השנייה תהיה גיהינום.”

“אפשר לנצח במלחמה בלי להילחם, ואסור לך להילחם במלחמה כדי לנצח. הקרב הוא של ה׳.”

“חירות היא חופש מפחדים, בחירה באמונה.”

“האם זה "תסמונת שטוקהולם" כשאלוהיך מעולם לא הטעה ולו פעם אחת את צעדיך? אני חושב שלא! תנו לאובדים לדהור על פני החשכה, להיחבט בקירות, ולהעמיד פנים שהם אוהבים את דרכיהם, בעוד אנו מתענגים על ציות לצעדיו של ישו, המביאים אותנו אל החירות. באמונה אנו נודדים — לא משום שאנו אבודים, אלא משום שאנו חופשיים.”

“ההתעוררות הגדולה ביותר שלך מגיעה כאשר אתה מודע לטבעך האינסופי.”