סליחה

“אנו יכולים לאהוב ולעשות מעשים צדיקים רק בחסד”

“סלח לעבר כדי לקבל את פני העתיד”

“קוזט, את שומעת? הוא הגיע עד כדי כך! הוא מבקש את סליחתי! והאם את יודעת מה הוא עשה למעני, קוזט? הוא הציל את חיי. הוא עשה יותר מזה — הוא נתן אותך לי. ואחרי שהציל אותי, ואחרי שנתן אותך לי, קוזט, מה הוא עשה עם עצמו? הוא הקריב את עצמו. הנה האיש. והוא אומר לי, לכפוי הטובה, לי, לשכחן, לי, לחסר הרחמים, לי, לאשם: תודה! קוזט, כל חיי שיחלפו לרגלי האיש הזה יהיו מעט מדי. הבריקדה ההיא, הביוב ההוא, הכבשן ההוא, בור השופכין ההוא — כל מה שהוא חצה למעני, למענך, קוזט! הוא נשא אותי הרחק דרך כל המיתות שהסיט מעלי, וקיבל על עצמו. כל אומץ, כל מעלה, כל גבורה, כל קדושה שיש בו! קוזט, האיש הזה הוא מלאך!”

“אתה סולח להם וממשיך הלאה.”

“כאב יכול לגרום לנו ללמוד אינספור לקחים, אך בלי פתרון לא תיתכן החלמה!”

“אז יהושע הזהיר את העם: אינכם יכולים לעבוד את ה׳, כי הוא אל קדוש וקנאי. הוא לא יסלח על מרדכם ועל חטאיכם.”

“הסליחה היא שמחתה של הידידות”

“אבל אם אתה מבקש סליחה, האם אין פירוש הדבר אוטומטית שאינך יכול להיות מפלצת? מעצם ההגדרה, האם הייאוש הזה אינו הופך אותך שוב לאנושי?”

“הצעי זאת באופן אישי, אם כן. עכשיו. חשבתי על כמה אנשים יורדים אל קברם כשהם לא זוכים למחילה ואינם סולחים. חשבתי על כמה אנשים איבדו אחים או חברים או ילדים או אהובים מחייהם לפני שמילים יקרות של חנינה או מחילה יכלו להימסר. איך שורדי מערכות יחסים שנגדעו יכולים בכלל לשאת את כאב החשבון הפתוח? מאותו מקום של התבוננות, מצאתי את התשובה—את יכולה לסגור את החשבון בעצמך, מתוך עצמך. זה לא רק אפשרי, זה חיוני.”

“אהבתו של האל על האנושות: רחבה, ארוכה, גבוהה ומעמיקה”

“היא ממש לא שנאה אותו. לא, השנאה נעלמה מזמן, וכבר מזמן היא התביישה על כך שאי פעם חשה כלפיו סלידה שאפשר לקרוא לה כך. הכבוד שרחשה לו בעקבות ההכרה בתכונותיו הטובות, שהיה בתחילה בלתי רצוי, הפסיק מזמן להיות משהו שמעיק עליה; עכשיו הוא הפך למשהו ידידותי יותר בזכות העדות החיובית ששמעה עליו אתמול, שהאירה את אופיו באור כל כך אוהד. אבל מעל הכל, מעל הכבוד וההערכה, היה בתוכה רצון טוב שלא ניתן להתעלם ממנו. זו הייתה הכרת תודה – לא רק על כך שפעם אהב אותה, אלא על כך שהוא עדיין אוהב אותה מספיק כדי לסלוח על כל העוקצנות והמרירות שהפגינה כשדחתה אותו, ועל כל ההאשמות הלא מוצדקות שהטיחה בו. הוא, שחשבה שינסה להימנע ממנה ככל האפשר, נראה במפגש המקרי הזה כמי שמבקש לשמר את הקשר, ובלי שום מחוות מוגזמות או התנהגות מוזרה, הוא פנה לבקש את הערכת חבריה ושאף להכיר אותה לאחותו. שינוי כזה מצד גבר בעל גאווה כזו עורר בה לא רק פליאה אלא גם הכרת תודה – כי ברור שזה נובע מאהבה, אהבה יוקדת; ובתור שכזו, הרושם שזה הותיר בה היה מעודד, ובהחלט לא בלתי נעים, גם אם היא לא ידעה בדיוק איך להגדיר אותו.”

“מערכת אוטופית, כשהיא מוקמת בידי בני אדם, צפויה להיות שם נרדף לדיכאון דיסטופי. הדרך היחידה לשלום מושלם בידי האדם היא שליטה מוחלטת בכל העוולות. תרבויות בריוניות מוצאות זאת: עם כל טעות וטעות, עוד כפרי טיפש מושפל עד לאפסות ומושתק באורח עיוור בידי העדר. זהו שלום שטחי הנעשה בכוח ובפחד, כזה שאין בו חירות לנשום; וזו הסיבה לכך שאי אפשר לאדם לשמר חירות ושלום לכולם בעת ובעונה אחת. המשיח, לעומת זאת, מחולל שינוי, במקום לשלוט, באמצעות השרשת שלום פנימי ודאי. זהו המקום שבו מבינים שרק קדושתו היא ומרגישה כמו חירות אמיתית, ולא כמו כליאה, וגם מדוע, כך אני מתאר לעצמי, הגיהינום, גרסה מוגדלת של הסכסוך האינסופי של האדם בין חירות לשלום, יהיה האוטופיה האולטימטיבית של הבשר — אך גם החרטה האולטימטיבית שלו.”

“אם השטן מצליח לעוור את מחשבתך, הוא הצליח לעצור אותך, כי כל דבר שיכול למנוע ממך להאמין יכול לעצור את עתידך.”

“זו מחשבה מחרידה שאלוהים, אותו מופת של חוכמה וידע, של כוח, לא הצליח לחשוב על דרך טובה יותר לסלוח לנו על חטאינו מאשר לרדת אל הארץ בדמותו האחרת כבנו ולגרום לעצמו להיות מעונה ומוצא להורג באכזריות, כדי שיוכל לסלוח לעצמו.”

“ילדים מתחילים לאהוב את הוריהם; לאחר זמן מה הם שופטים אותם; לעיתים נדירות, אם בכלל, הם סולחים להם.”

“אהבה מותכת את לבי בקדושת טהרתה”

“אֵינָהּ הַגְבִירוּת בְּסַלְחָן לְבַדָּהּ”

“כדי למצוא שלום אוניברסלי, למד את עצמך ואת כל השאר להיות אדיבים, רחומים וסלחנים.”

“הסליחה היא הניחוח שהסיגלית מפיצה על העקב שרמס אותה.”

“כשאתה סולח, אין פירוש הדבר שנכנעת; זה פשוט אומר שבחרת להפסיק לשאת כל טינה.”