“מערכת אוטופית, כשהיא מוקמת בידי בני אדם, צפויה להיות שם נרדף לדיכאון דיסטופי. הדרך היחידה לשלום מושלם בידי האדם היא שליטה מוחלטת בכל העוולות. תרבויות בריוניות מוצאות זאת: עם כל טעות וטעות, עוד כפרי טיפש מושפל עד לאפסות ומושתק באורח עיוור בידי העדר. זהו שלום שטחי הנעשה בכוח ובפחד, כזה שאין בו חירות לנשום; וזו הסיבה לכך שאי אפשר לאדם לשמר חירות ושלום לכולם בעת ובעונה אחת. המשיח, לעומת זאת, מחולל שינוי, במקום לשלוט, באמצעות השרשת שלום פנימי ודאי. זהו המקום שבו מבינים שרק קדושתו היא ומרגישה כמו חירות אמיתית, ולא כמו כליאה, וגם מדוע, כך אני מתאר לעצמי, הגיהינום, גרסה מוגדלת של הסכסוך האינסופי של האדם בין חירות לשלום, יהיה האוטופיה האולטימטיבית של הבשר — אך גם החרטה האולטימטיבית שלו.”

המקור באנגלית: קרא את המקור ←