פחד

“אחת הדרכים הקלות ביותר להראות את רחמיך לעולם היא להסתיר את פחדיך מאנשים שכבר פוחדים. אל תהרוג אותם בעודם בחיים כשאתה באמת טוען שאתה אוהב אותם!”

“כולנו חלקי הזיכרונות שלנו. אנו נושאים בתוכנו את התקוות והפחדים של מי שאוהבים אותנו. כל עוד יש אהבה וזיכרון, אין אובדן אמיתי.”

“אנו חוששים שהשמיים הם שוחד, ושאם נעשה אותם למטרתנו לא נהיה עוד חסרי-פניות. אין הדבר כך. השמיים אינם מציעים דבר שהנפש הסוחרת יכולה לרצות. אפשר לומר בבטחה לברי הלב כי הם יראו את אלוהים, שכן רק ברי הלב רוצים בכך. ישנם שכר שאינם מטמאים מניעים. אהבתו של אדם לאישה אינה סוחרת משום שהוא רוצה לשאת אותה לאישה, כשם שאהבתו לשירה אינה סוחרת משום שהוא רוצה לקרוא בה, וכשם שאהבתו לפעילות גופנית אינה פחות חסרת-פניות משום שהוא רוצה לרוץ ולקפוץ וללכת. אהבה, מעצם הגדרתה, מבקשת ליהנות מן האובייקט שלה.”

“כשאתה בוחר את חייך, התעלם מאנשים; כשאתה מצליח בחיים, זכור כמה חברים; כשאתה שר שיר, הלל את מקורך; כשמצבים קשים מתעוררים, עמוד על שלך.”

“תפסיק להתנהג כל כך קטן, אתה גדול כמו היקום!!!!!!!!”

“היראת אלוהים היא תחילת הידע”

“היה לבדו עם מחשבותיו, ומחשבות אלה היו קשות מאוד, והיה לו טוב יותר אם היה לו מלווה.”

“הסיבה לכך שהעולם הוא מקום קשה לחיות בו, היא בשל העובדה שאנשים אינם מתעניינים באנשים. אף אחד אינו באמת מתעניין באף אחד; הם מתעניינים רק בחלקים שהם חושבים שיהיה להם נעים ונוח להכיר. אנשים לא רוצים לדעת ממה אתה מפחד, איזה סוג של חלומות יש לך בלילה, איך העיניים שלך נראות כשאתה צוחק וכשכואב לך... אנשים רוצים לקבל מתנות מושלמות, ואנשים אחרים אמורים להיות אותן מתנות מושלמות! אבל אז אף אחד מאיתנו אינו אותן מתנות מושלמות. כולנו אמיתיים מבפנים, אבל אז אנשים רוצים את מה שאינו אמיתי... אז איך העולם אמור לפעול כך? אני רוצה לדעת מה אמיתי באנשים, ובי. וקשה להיות כך, כי אף אחד אחר אינו כזה.”

“אנשים חיוביים יודעים מה הם עומדים לעשות ולמה. בגלל זה, כשמטרידה אותם הדחף המוקדם לוותר, הם ממקדים את מחשבותיהם בשמחה שבמימוש שאיפותיהם.”

“ההחלמה היא אותו מקום שבו אנחנו צועדים אל תוך 20 שניות של אומץ מטורף, כי אנחנו צריכים או לסגור את הדלת הזאת או להחזיק אותה פתוחה. בלי קשר לתוצאה, האמת היא מה שמשחרר אותך, לעולם לא הפחד שלא לדעת.”

“אנחנו עצמנו מתנהגים בכנסייה כאילו אנו פוחדים מן האור, כך לא צריך להיות.”

“פאניקה, פחד, דאגה, ספק, שליליות... מילים שאינן מוכרות על ידי הסדר קוסמי.”

“מנהיג טוב מוביל בחמלה ובאהבה, לא בפחד ובדם. מדינה שפוגעת באנשיה משום שאינם מרוצים מן המנהיג — אינה מדינה ששייכת לעם, אלא למנהיג.”

“החולה שלך נעשה עניו; האם הפנית את תשומת לבו לכך? כל המידות הטובות נעשות מאיימות פחות בעינינו משעה שהאדם מודע לכך שיש לו אותן, אבל הדבר נכון במיוחד לגבי ענווה. תפסו אותו ברגע שבו הוא באמת עני ברוחו והבריחו אל תוך מוחו את המחשבה המספקת, ״בחיי! אני עניו!״, וכמעט מיד תופיע הגאווה — גאווה על ענוותו שלו. אם הוא יתעורר לסכנה וינסה לחנוק את צורת הגאווה החדשה הזאת, גרמו לו להיות גאה בניסיון שלו — וכך הלאה, דרך כמה שלבים שתרצו. אבל אל תנסו זאת זמן רב מדי, שמא תעוררו את חוש ההומור והמידה שלו, ובמקרה כזה הוא פשוט יצחק עליכם וילך לישון.”

“במונחים מיסטיים, חוק המשיכה קובע שתמשוך אליך את אותם חוויות שמתאימות לאמונותיך.”

“אני עדיין לא הבינה את חומרת שינוי דעתי, ורק מאוחר יותר זיהיתי זאת בכתבה "הפגנה", מאת העיתונאי הפולני רישארד קפוצ'ינסקי, שמתאר את הרגע שבו אדם שולח ידיו אל קצה ההמון ומסתכל אל משטרה בעוינות — ורגע שבו המשטרה מרגישה באותו רגע את סירובו להכיר בעיניו כמגדיר — כאותו רגע בלתי נראה בו נולד מרד. "כל ספרים על כל המהפכות מתחילים בפרק המתאר את התפוררות השלטון או את הסבל והמצוקה של העם", כותב קפוצ'ינסקי. "אלה צריכים להתחיל בפרק פסיכולוגי — פרק המציג כיצד אדם מוכו, מוטרד, מסתכל פתאום ומתנתק מהמטרד, מפסיק להיראות מודאג. תהליך זה, לעיתים מושלם ברגע אחד, כמו זעזוע, דורש תיאור. האדם מתנתק מהמטרד ומרגיש חופשי. ללא זה — לא יהיה מהפ”

“המתנגדים לחוסר אפשרות מנוצחים לפני שהקרב מתחיל. העמדה הטובה ביותר שמקבלת כישלון היא חוסר אמונה. אתה לא יכול לעשות את זה כי אתה מאמין שלא תוכל! אתה יכול לעשות את זה כי אתה מאמין שאתה יכול!”

“היקום תומך בעושים.”

“עד המוות, השיב ג'ם ברוך. אלה מילות השבועה. 'עד אשר דבר זולת המוות יפריד בינך וביני.' יום אחד, ויל, אני אלך למקום שאיש לא יוכל ללכת בעקבותיי, ואני חושב שזה יהיה מוקדם יותר מאשר מאוחר יותר. האם אי פעם שאלת את עצמך למה הסכמתי להיות הפרבאטאי שלך?"אין הצעות טובות יותר באופק?" ויל ניסה להישמע משועשע, אך קולו נסדק כזכוכית."חשבתי שאתה צריך אותי," אמר ג'ם. "יש חומה שבנית סביב עצמך, ויל, ומעולם לא שאלתי אותך למה. אבל איש אינו צריך לשאת כל משא לבדו. חשבתי שתניח לי להיכנס אם אהיה הפרבאטאי שלך, ואז יהיה לך לפחות מישהו להישען עליו. תהיתי מה משמעות מותו שלי עבורך. פעם פחדתי ממנו, למענך. פחדתי שתישאר לבד בתוך החומה הזאת. אבל עכשיו... משהו השתנה. איני יודע למה. אבל אני יודע שזה נכון.""מה נכון?" אצבעותיו של ויל עדיין ננעצו בפרק ידו של ג'ם. "שהחומה מתחילה ליפול.”

“אֵיךְ נִכְלֶה לִמְלֹא אֶת הַחֹשֶׁךְ בְּפַחַדִּים, אַף אֲנַחְנוּ שֶׁנִּרְאֶה לָנוּ מְיַדְעִים וּמְבֻטְחִים, מַאֲמִינִים בְּלֹא אֵיזֶה שֶׁלֹא נוּכַל לִמְדֹד אוֹ לִשְׁקֹל. הִתְבּוֹנַנְתִּי בְּיֶתֶר מִשֶּׁכָּל סַפֵּק שֶׁהַדְּבָרִים הַחֲשֻׁכִים הַצִּפִּים עָלַי אִם לֹא הָיוּ קִיּמִים אוֹ לֹא הָיוּ מ”