פחד

“כל ביתו נרדם בשינה, וכל האשכולות כבו ונכבשו; אך הסילמרילים על הכתר בראשו של מורגות התאירו פתאום באור של להב לבן, והעומס של הכתר והאבנים הכריע את ראשו, כאילו העולם מוטל עליו, מטול עומס של דאגה, פחד ותאוה, עד שאפילו רצונו של מורגות לא יכול היה לעמוד בו. אז לות'יין, קופצת ומתעופפת עם בגד כנפיה, עלתה אל האוויר, וקולה נשמע יורד כמו גשם אל בורות עמוקים וצרים. היא זרקה את חולצתה לפני עיניו, והטילה עליו חלום כהה כהות החלל החיצוני, שם פעם הלך לבדו.”

“אל תפחד מהסבל. לעיתים קרובות הצלקות הן המדליות של ההצלחה.”

“היופי הוא אחד מן העובדות הגדולות של העולם, כמו אור השמש, או האביב, או ההשתקפות במים האפלים של אותו קונכיית כסף שאנו קוראים לה הירח. יש לך רק שנים מעטות שבהן תוכל לחיות באמת, בשלמות, ובמלואך. כאשר נעורייך יחלפו, יחלוף עמם גם יופייך, ואז תגלי לפתע שלא נותרו לך עוד ניצחונות... הזמן מקנא בך, ונלחם בשושנותייך ובוורדייך. תיעשי צהבהבה, ושקועה-לחיים, וקהת-עין... אה! הביני את נעורייך בעודך מחזיקה בהם. אל תבזבזי את הזהב של ימייך, בהאזנה למשעממים, בניסיון לשפר את חסרי התקנה, או בהענקת חייך לבורים, לפשוטים ולוולגריים... חיי! חיי את החיים הנפלאים שבתוכך! אל תאבדי דבר. היי תמיד מחפשת תחושות חדשות. אל תפחדי משום דבר... העולם שייך לך לעונה... כמה טרגי יהיה אם תתבזבזי. שכן קצר כל כך הזמן שבו יימשכו נעורייך. פרחי ההרים הפשוטים קמלים, אך הם פורחים שוב. הלבורנום יהיה צהוב ביוני הבא כפי שהוא עכשיו. בעוד חודש יהיו כוכבים סגולים על הקלמטיס, ושנה אחר שנה הלילה הירוק של עליו יחזיק את כוכביו הסגולים. אך את נעורינו לעולם איננו מקבלים בחזרה. פעימת השמחה שפועמת בנו בגיל עשרים נעשית אטית. אברינו כושלים, חושינו נרקבים. אנו מידרדרים לבובות מחרידות, רדופות בזיכרון התשוקות שמפניהן פחדנו יותר מדי, והפיתויים המעודנים שלא היה לנו האומץ להיכנע להם... נעורים! נעורים! בעולם אין דבר מלבד נעורים.”

“ציפור חייבת להתגבר על פחדה מגבהים לפני שתוכל לשלוט בשמיים”

“GreenHollyWood שאל אותי "איך אני ישן?", אחרי הכול, אחרי האימה והטרור האלה. האמת היא שאני עוצם עין אחת ל-1-2 שניות, ואז את השנייה... ואני ישן. כדי לא לשכוח, אם נהיה חברים אני נהנה מהאימה..., אני אוהב לראות את עצמי מפוחד!?”

“חברים הם גיבורי-העל האמיתיים. הם נלחמים באויבינו הגרועים ביותר—בדידות, צער, חרדה, דיכאון, פחד וספק—בכל פעם שהם באים לבקר.”

“אקדמאים ומתארים ניסה ארבעים שנה להטמין את יצירת הדמיון הגדולה ביותר באנגלית. הם משמיטים אותה, הם נוטים אליה בזלזול, הם עומדים בקבוצות גדולות עם גביהם אליה – מפני שהם פוחדים ממנה. הם פוחדים מטנינים. יש להם סמאוגופוביה. "אלה האורקים האכזריים!" הם צועקים, רודפים אחרי אדמונד וילסון. הם יודעים שאם יאשרו לטולקין, עליהם להכיר שסיפורת פנטזיה יכולה להיות ספרות, ושכן עליהם להגדיר מחדש מהי ספרות. וזהו יתר על המידה עייף להם לעשות זאת.”

“זריחת הבוקר מעירה אותי בקרני תקווה. ענני פחד יכולים להסתיר את השמש, אך לא לאורך זמן. אם קרני התקווה חזקות והסבלנות היא שיר, אז התקווה תפרח והגשם יביא קשת בענן.”

“כל כך מעטים רוצים להיות מורדים עוד. ומתוך אותם מעטים, רובם, כמוני, נבהלים בקלות.”

“אני מעדיף להיות אדם טיפש שרוצה הבהרה ותשובות, כדי להיות חכם יותר, מאשר להיות אדם טיפש שמאמין בעיוורון לשקרים שמספרים לו, בלי לשאול שאלות.”

“למה אנחנו צריכים להקשיב ללב שלנו?” שאל הנער, כשחנו באותו יום. “כי, בכל מקום שבו נמצא לבך, שם תמצא את אוצרך.” “אבל ליבי נסער,” אמר הנער. “יש לו חלומות, הוא מתרגש, והוא נעשה נלהב מאישה מן המדבר. הוא דורש ממני דברים, והוא מונע ממני לישון לילות רבים, כשאני חושב עליה.” “ובכן, זה טוב. לבך חי. המשך להקשיב למה שיש לו לומר.” . . . “ליבי הוא בוגד,” אמר הנער לאלכימאי, כשעצרו לנוח את הסוסים. “הוא לא רוצה שאמשיך.” “זה הגיוני,” השיב האלכימאי. “כמובן הוא מפחד שבשאיפה להגשים את חלומך, תאבד את כל מה שהשגת.” “ובכן, למה שאקשיב ללב שלי?” “כי לעולם לא תוכל עוד להשתיק אותו. גם אם תעמיד פנים שלא שמעת את מה שהוא אומר לך, הוא תמיד יהיה שם בתוכך, יחזור ויאמר לך מה אתה חושב על החיים ועל העולם.” “אתה מתכוון שעליי להקשיב, גם אם הוא בוגדני?” “בגידה היא מכה שמגיעה במפתיע. אם אתה מכיר היטב את לבך, הוא לעולם לא יוכל לעשות לך דבר כזה. כי תדע מה הם חלומותיו ורצונותיו, ותדע כיצד להתמודד איתם.” “לעולם לא תוכל להימלט מלבך. לכן עדיף להקשיב למה שיש לו לומר. כך לעולם לא תצטרך לפחד ממכה בלתי צפויה.”

“אני מאמין שאם אדם אחד היה חי את חייו במלואם ובשלמותם, היה נותן צורה לכל רגש, ביטוי לכל מחשבה, מציאות לכל חלום — אני מאמין שהעולם היה זוכה בדחף רענן כזה של שמחה, עד שהיינו שוכחים את כל מחלות ימי הביניים, ושבים אל האידיאל ההלני — אל משהו עדין יותר, עשיר יותר, מן האידיאל ההלני, אולי. אבל האדם האמיץ ביותר מבינינו מפחד מפני עצמו. הקיטוע של הפרא נושא את שרידו הטראגי בהכחשה העצמית שמכתימה את חיינו. אנו נענשים על סירובינו.”

“לעיתים קרובות אני מוצא שאנשים מבלבלים בין שלווה פנימית לבין איזו תחושת קהות חושים בכל פעם שמשהו משתבש. במקרים כאלה שלווה פנימית היא היתר להרס: האופטימיסט הבלתי נכנע יעמיד פנים שגם היער אינו בוער, או משום שהוא עצלן מדי או משום שהוא מפחד מדי ללכת ולכבות את האש.”

“הפחד מלהיות מופל לקרקע קשור פחות לכאב הנפילה ויותר למבוכה שבנפילה. ולכן, להיפטר מהאחרון פירושו להפחית את דאגתי מן הראשון, מה שאומר שפשוט שחררתי את חיי.”

“אל תפחד עוד כל עוד זיכרונה מקיף אותך כרוח רפאים… אל תבכה עוד כל עוד היא בוכה עליך כמו ערבה.”

“החיים הרוחניים אינם מיסטיים; כשאתה מחליט לעבוד עם אלוהים, נכנסת אל המסתורין, אלוהים יכול להתערב בכל עת, אלוהים יכול לרדת גם כשאינך מוכן. מהרגע שאתה יודע ומבין שאלוהים מתעניין בנישואיך, בעבודתך, בעסקיך, בבריאותך, מהרגע שאתה יודע שאלוהים מתעניין במה שאתה עושה למענו, העבודה תיקח תפנית חדשה, העסק שלך ייקח כיוון חדש, לחייך תהיה דרך חדשה.”

“יותר מאשר מפני מי שכועס, העולם מפחד ממי שאינו כועס. מדוע? כאשר הכעס חדל, מתעוררת הוד הסמכות (pratap). כזה הוא חוק הטבע. אחרת לעולם לא הייתה כל הגנה למי שאינם כועסים. הכעס מספק הגנה במהלך התנהלותו של האדם בבורות לגבי העצמי.”

“אנחנו יכולים להפוך דברים למציאות באמצעות פחד. פחד מביט אל העתיד ומדמיין את הגרוע ביותר שיכול לקרות.”

“הטרגדיה האמיתית של החיים אינה הפחד מן החושך, אלא ההסתגלות והליכה בעקבות החושך למרות הפחד.”

“כשאתה כבר לא מפחד, אז אתה יכול להיות עצמך”