“גrown-ups, in their interactions with children, are mad, אמר אד ריקטס. וילדים יודעים זאת. הם קובעים חוקים שאינם מוכנים לעמוד בהם, אומלים אמתות שאינם מאמינים בהן, ומצפים מילדים לעמוד בחוקים, להאמין באמתות, ולהעריץ ולכבד את ההורים על כל זה, על הבל. על ילדים להיות חכמים מאוד ומרושעים כדי לסבול את הבוגרים בכלל. והבל הגדול ביותר מכולם, שמבוגרים מצפים מילדים להאמין בו, הוא ש"אנשים לומדים מניסיון". לא הייתה שקר גדול יותר שנחשב מעולם. ושקריותו מיד מובנת לילדים, מכיוון שההורים שלהם, באופן ברור, לא למדו דבר מניסיון. לא רק שלא למדו, אלא שהבוגרים מתחזקים רק בתוך מערכת מסועפת של אפליה, חלומות וחוקים, שמקורותיהם הם להם חסויים, ואתם לא יסכימו לבדוק מפחד שהמבנה כולו ייפול עליהם. אני חושב שילדים מודעים לכך באופן אינסטינקטי, אמר אד.”
יוהן סטיינבק