“ההגשמה המזמינה של הסופר הייתה לחשוב על החלפת קטעים אלה, העמומים, שאינם ניתנים לעברו של הרוח האנושית, בקטעים בלתי-מוחשיים, דברים, כלומר, שאליהם יכול הרוח להסתגל ולהתאחד איתם. לאחר מכן אין חשיבות לכך שהפעולות, הרגשות של יצורים אלה, מסדר חדש, נראות לנו כמתרחשות באמת, שכן הפכנו אותן לשלנו, שכן הן מתרחשות בנו, משתלטות עלינו, בעודנו מפליגים, במהירות, בדפי הספר, בנשימה מהירה ועיניים נפתחות, ובמצב בו הסופר הביא אותנו אליו, בו, כפי שבאמצעות כל מצב נפשי טהור, כל רגש מתעשר עשרה פעמים, בו הספר בא לחרדנו כהשינה, אך השינה בהירה יותר, ובעלת השפעה עזה יותר משינה השינה, שבאה אלינו בחלום, מדוע, אם כן, במשך שעה אחת הוא משחרר בנו את כל השמחות והגעגועים בעולם, חלק קטן בלבד מהם, בלבד, שנ”
מרסל פרוסט