רצון

“אומרים שאהבה עיוורת; המין אטום בפני התבונה ולועג לכוחם של כל הפילוסופים. אבל למעשה, הבחירה המינית של אדם היא התוצאה והסיכום של אמונותיו היסודיות. אמרו לי מה מושך אדם מבחינה מינית, ואומר לכם את כל פילוסופיית החיים שלו. הראו לי עם מי האדם שוכב, ואומר לכם את הערכתו את עצמו. לא משנה איזה עיוות מלמדים אותם על סגולת האנוכיות, המין הוא המעשה האנוכי ביותר מכול, מעשה שהם אינם יכולים לבצע לשום מניע מלבד הנאתם שלהם — רק נסו לחשוב על ביצועו ברוח של צדקה חסרת-אנוכיות! — מעשה שאינו אפשרי בהשפלה עצמית, אלא רק בהתרוממות עצמית, רק מתוך הביטחון שהם נחשקים ושראויים להיות נחשקים. זהו מעשה המחייב אותם לעמוד עירומים ברוח, כמו גם בגוף, ולקבל את האגו האמיתי שלהם כקנה המידה לערכם. הם תמיד יימשכו אל האדם המשקף את חזונם העמוק ביותר על עצמם, אל האדם שהכנעתו מאפשרת להם לחוות — או לזייף — תחושת ערך עצמי .. אהבה היא תגובתנו לערכינו הגבוהים ביותר — ואינה יכולה להיות דבר אחר.”

“תשוקה היא אותו רגש חזק וברובו בלתי נשלט של אהבה שיש לאדם כלפי מה שהוא רוצה לעשות או עושה. היא תלויה ברגשות.”

“הרצון לשחות במים עמוקים יותר הוא זה שמעניק חוויה גדולה יותר. שום דבר חדש לא יוצא מלהיות רגיל. מנהיגים לוקחים סיכונים.”

“אם היית יודע את הכוח שבתוכך להיות באמת מאושר, להיות באמת שלם, אז לעולם לא היית מבקש מאחר להפוך לדמות שאתה מייחל לה עבור עצמך, כדי להיות מאושר ושלם.”

“אותו הלילה, שני אוהבים שסיפרו זה לזה תחת גג העופרת של הכנסייה, נהרגו על ידי עצמם, על ידי תאוותם. זרם המילים שלהם, שלא הצליחו להימלט דרך הדיסציפלינה השבתאית של העופרת, מילאו כל ריקנים בחדר הגג עד שהאוויר נדחס לחלוטין. האוהבים חנקו, אך כשפתח הסקריסטן את הדלת הקטנה, זרמו המילים עליו בתשוקה להינשאר חופשיות, וראו אותן עפות מעל העיר בצורת יונים.”

“אם נפרוש שמיכות מעל חלומותיהם של ילדינו, נחשיך את עולמם ונכבה את רצונם לחיות. אני מעדיפה שילדי ימות עם אש פראית בלבו מאשר עם נתיך מקולקל או מרוקן. תמיד תאפשרו לילדיכם להמשיך לזמזם עם חלומות ורעיונות שמזינים את התשוקות שלהם. לעולם אל תגידו להם שמשהו הוא בלתי אפשרי. אם יש לכם ילד נחוש וחזק באמת, הוא יצא לשם ויהרוג את עצמו בניסיון לעשות את הבלתי ניתן להשגה רק כדי להוכיח שאתם טועים. ואם יש לכם ילד חלש, הוא יוותר על החיים ויסתפק באריזת קוקה-קולה וצ'יפס במכולת השכונתית שלכם.”

“אני אהיה דגן נשמות!”

“זו לא קלה יותר לדכא את רצון ראשון מאשר למלא את אלה שבאים אחריו”

“מהו האהבה הזאת שמאפשרת לי לראות יופי, ושגורמת לכל דבר יפה להשיב אותך אליי? מהו האהבה הזאת שגורמת לי להכריז ״אני אוהב אותך״ אף על פי שכבר אמרתי זאת רק לפני רגע? מהו האהבה הזאת שממשיכה לגדול גם כשחזהי כואב וכואב לאהוב אותך עוד יותר? אמור לי: כיצד עליי למצוא מהי האהבה הזאת, כשהיא זו שמצאה אותך, אותי, את השיר הזה ואת היקום הזה?”

“המרכיבים המוחשיים והעובדתיים של המציאות, יחד עם חוטי הזיכרון והדמיון הבלתי מוחשיים, מרכיבים את המסגרת המאכלסת את כוח החיים החיוני שלנו. אדם מורכב אף הוא מכוחות סותרים ומשלימים של כאב והנאה, חושך ואור, ורצועות מתנגשות ומתלכדות של מחשבות ורגשות. הרשת והשורש של כל בני האדם מורכבים הן מן הניתן לביטוי והן מן הבלתי ניתן להיאמר. מי לא ניהל שיחות דמיוניות עם אלים, שדים ורוחות? בני אדם המטפחים בהתלהבות חיי נפש פנימיים, חווים בלהט את לבה של הטבע, ושוקעים ברצון בכל היבטי החיים היומיומיים יחוו התחדשות. בדומה למקור החום של האש, אנו זקוקים לניצוץ התשוקה כדי להזין את לבבותינו ולרוח הבריזה כדי להפיץ את שירי לבנו.”

“גבר אוהב הנאה. אבל נשים חפצות במחויבות בעלת מטרה.”

“חלום הוא תכשיט יקר לקישוט תקוותך”

“תשוקות עשויות להתייבש, גופות עשויות להתכלות, ידידות עשויה להיעלם ומעמדים עשויים להתפוגג. דבר אחד יישאר; דבר אלוהים! בדבר יש חיים!”

“האם אין זה מוזר שהתשוקה תאריך ימים כל כך רבים מעבר למימוש?”

“כוחו ההרסני של הגאווה הוא בכך שהיא אינה סובלת דבר הגבוה ממנה עצמה. בשל פגם מובנה בטבענו, נטייתו של האדם היא לצד השגיאה. ברצוננו העיקש לחיות באופן עצמאי מאלוהים, ניתקנו את חבל ההצלה הזורם ממקור כל החיים.”

“כוחו של אדם לחבר את מחשבתו עם הסמל הראוי לה, וכך לבטאה, תלוי בפשטות אופיו, כלומר באהבתו את האמת, וברצונו להעבירה בלי אובדן”

“אינך יכול לרצות להיות גדול כשאינך מסוגל אפילו להתרכז ב-8 שעות עבודה ביום.”

“אם אתה שואף להיות עשיר מבחינה כלכלית אבל לא יודע איך להשקיע זמן, אז אתה פשוט חולם”

“הכומר סקר במבטו את תאי והשיב בקול שנשמע לי עייף מאוד. כל אבן כאן מזיעה סבל, אני יודע זאת. מעולם לא הבטתי בהן בלי תחושת ייסורים. אבל עמוק בלבי אני יודע שהעלובים שבכם ראו פנים אלוהיות עולות מתוך חשכתם. זהו הפנים שאתם מתבקשים לראות. הדבר הזה עודד אותי מעט. אמרתי שהבטתי באבנים שבקירות האלה במשך חודשים. לא היה בעולם דבר או אדם שהכרתי טוב יותר. אולי פעם, מזמן, חיפשתי בהן פנים. אבל הפנים שחיפשתי היו בהירות כשמש ולהבת התשוקה — והן השתייכו למארי.”

“אמונותיי הדתיות והשקפותיי המדעיות אינן יכולות בשלב זה להיות מוגדרות באופן ספציפי יותר מאשר כשל מאמין באבולוציה יוצרת. אני מבקש ששום אנדרטה ציבורית או יצירת אמנות או כתובת או דרשה או טקס זיכרון המנציחים אותי לא ירמזו שקיבלתי את הדוגמות המיוחדות לאיזושהי כנסייה ממוסדת או זרם דתי, ואף לא ילבשו צורה של צלב או של כל מכשיר עינויים אחר או סמל של דם קורבן”