מוות

“החיים שלך הם כמו ערפל שמופיע לזמן קצר ואז נעלם”

“יש רק אל אחד וכל האתאיסטים ילמדו זאת לאחר מותם”

“היה דבר אחד שבאמת שינה; דבר שהיה עטוף בפטפוטים, מושחת ומעורפל בחיים שלה עצמה, מושלך כל יום לתוך ריקבון, שקרים ורעש. את זה הוא שימר. המוות היה התרסה. המוות היה ניסיון לתקשר; אנשים שמרגישים את חוסר היכולת להגיע למרכז שחמק מהם באופן מיסטי; קרבה התרחקה; ההתלהבות דעכה, אדם נותר לבדו. הייתה סוג של התחבקות במוות.”

“ביל הודג'ס הוא אבן הבוחן שלה, האופן שבו היא מודדת את יכולתה לתקשר עם העולם. וזה רק עוד אופן לומר שהוא האופן שבו היא מודדת את שפיותה. לנסות לדמיין את חייה בלעדיו זה כמו לעמוד על גג של גורד שחקים ולהביט במדרכה שישים קומות למטה.”

“מניסיוני האישי, אני יודעת בוודאות שהדבר מספר אחת שמעציב את המתים יותר מאשר צערנו — הוא חוסר המודעות לקיומם סביבנו. הם אכן רוצים שתדברו אליהם כאילו עדיין היו בגוף פיזי. הם אכן רוצים שתשמיעו את המוזיקה האהובה עליהם, תשאירו את תמונותיהם גלויות, ותמשיכו לחיות כאילו מעולם לא עזבו. אולם הזמן ו"השחתה" טשטשו את הקווים בין החיים למתים, בין האדם לטבע, ובין הגשמי לאֶתֶרי. הייתה תקופה שבה האדם יכול היה לתקשר עם בעלי חיים, צמחים, האתר והמתים. כדי לעשות זאת יש צורך לגשת לרמות גבוהות יותר של תודעה, והידע הזה הוסתר מאיתנו. למה? כי אז הצמחים היו אומרים לנו כיצד לרפא את עצמנו. בעלי החיים היו מראים לנו את רגשותיהם, והמתים היו אומרים לנו שמעשים טובים אכן חשובים. בסך הכול, היינו באים לדעת שכולנו אחד. והחשוב מכול, היינו מקבלים אזהרה מפני איומים והזדמנויות, טוב ורע, אמת מול בדיה. היו לנו עיניים הפועלות למען האנושות מכל זווית, וזה מאיים על "המושחתים". חברות סודיות קיימות כדי להסתיר את האמיתות הללו, וכדי לוודא ששקרים נשמרים מדור לדור.”

“כאשר אתה מבצע פשע כדי לשדרג את עצמך, החטא שלך הופך לברכה, אך הברכה שלך הורגת אותך לפני זמנך.”

“אם אמות היום, האם תזכור אותי מחר? האהבה שאני משאירה מאחור, האם תטרח לשאול בהשאלה? מנשל נחש או מן השמיים הבלתי נודעים בין כל החיים והמתים אשכון ואגנח”

“מותר אפילו לגיבור גוסס לחשוב, לפני שהוא מת, כיצד ידברו עליו בני האדם לאחר מכן. תהילתו נמשכת אולי אלפיים שנה. ומה הן אלפיים שנה? (שאל מר רמזי באירוניה, כשהוא מביט בגדר החיה). מה, אכן, אם מביטים מפסגת הר אל מרחבי הדורות הארוכים? האבן עצמה שאדם בועט בה במגפו תאריך ימים יותר משייקספיר.”

“העוול יהפוך לצדק, כשאסלן יופיע לעין, לקול שאגתו, לא יהיו עוד יגונות, כשיחשוף את שיניו, החורף יפגוש את מותו, וכשינער את רעמתו, שוב יהיה לנו אביב.”

“כל מוות הוא פשטות בחיי האחרים, מחסל את הצורך להודות, את החובה לבקר”

“אז נפלתי לרגליו וחשבתי: בוודאי זהו שעת המוות, כי האריה (הראוי לכל כבוד) ידע כי עבדתי את טש כל ימי ולא אותו. ואף על פי כן, מוטב לראות את האריה ולמות מאשר להיות טיסרוק של העולם ולחיות ולא לראותו. אך הנשגב כופף את ראשו הזהוב ונגע במצחי בלשונו ואמר: בן, ברוך בואך. אבל אמרתי: אוי אדוני, איני בנך אלא עבד טש. הוא השיב: ילד, כל השירות אשר שירת את טש, אני מחשיבו כשירות שנעשה לי. אז, בכוח תשוקתי הגדולה לחכמה ולהבנה, התגברתי על פחדי ושאלתי את הנשגב ואמרתי: אדוני, האומנם אמת הדבר, כפי שאמר הקוף, שאתה וטאש אחד הם? האריה נהם עד שהארץ רעדה (אך חמתו לא הייתה עלי) ואמר: שקר הוא. לא מפני שהוא ואני אחד, אלא מפני שאנו הפכים, אני נוטל לי את השירותים אשר עשית לו. כי אני והוא ממינים שונים כל כך, שאין שירות שפל שיכול להיעשות לי, ואין שירות שאינו שפל שיכול להיעשות לו. לפיכך, אם איש יישבע בטאש וישמור את שבועתו למען השבועה עצמה, הרי בי הוא נשבע באמת, אף כי אינו יודע זאת, ואני הוא המגמל אותו. ואם איש יעשה אכזריות בשמי, אזי אף אם יאמר את השם אסלן, טאש הוא אשר לו הוא משרת, ועל ידי טאש מעשהו מתקבל. האם אתה מבין, ילד? אמרתי: אדוני, אתה יודע עד כמה אני מבין. אך אמרתי גם (כי האמת כפתה עלי): ובכל זאת חיפשתי את טאש כל ימי. אהובי, אמר הנשגב, אילו לא היה רצונך בי לא היית מחפש זמן רב כל כך ובאמת כל כך. כי כל אחד מוצא את אשר באמת הוא מבקש.”

“אם אלוהים נותן לך מתנה ואתה לא יודע מה לעשות איתה, היא לא תשמח אותך. לחלק מכם אלוהים נתן בעל נפלא אבל אתם לא מצליחים לבנות בית, ולחלק מכם אלוהים נתן אישה נפלאה אבל אתם לא מצליחים להיות בעל טוב. חלק מכם אפילו לא מסוגלים לפתוח את המתנה כדי שתוכלו להעריך אותה.”

“...מאחר שסדר העולם מעוצב בידי המוות, האין זה מוטב לאלוהים אם נסרב להאמין בו וניאבק בכל כוחנו נגד המוות, מבלי להרים את עינינו אל השמים שבהם הוא יושב בדממה?”

“האם היינו נמשכים כל כך לסיפורת דיסטופית אם חיינו בתרבות שבה מוות אלים הוא דאגה מרכזית? לא היה זה בוררות.”

“חצבת תמיד תראה לך אם מישהו לא עושה עבודה טובה בחיסונים. ילדים יתחילו למות מחצבת.”

“כיום, עצירה בגלל נורה דליקה בלבד עלולה לסכן את חייו של אדם שחור. טוב יותר לתקן את הנורה השבורה, מאשר להתמודד עם שוטר חסר סיבה ולהתאפשר לו.”

“החטא, המוות והגיהינום הטביעו בו את חותמם, וכל משרתיהם משרתים אותו.”

“רוב האנשים אינם באמת מפחדים מן המוות. הם רק מזועזעים מהמחשבה שיובלו לחדר מתים ו/או ייקברו או יישרפו ו/או יישכחו.”

“אני מכיר/ה את [אמברידג’] מהשם, ואני בטוח/ה שהיא לא אוכלת מוות—״היא דוחה מספיק כדי להיות כזאת...״ ״כן, אבל העולם לא מחולק לאנשים טובים ולאוכלי מוות.״”

“תהיתי אם יבוא אי־פעם יום שבו לא אחשוב על אלסקה, תהיתי אם עליי לקוות לזמן שבו היא תהיה זיכרון רחוק — נזכרת רק ביום השנה למותה, או אולי כמה שבועות אחר כך, נזכרת רק אחרי ששכחתי אותה.”