ריקוד

“אם אתה מאזין למוזיקה, רוקד מדי יום ומדיטט, יש לך את התרופה הטובה ביותר לנפשך, לגופך ולנשמתך.”

“אנשים נועזים רוקדים בשמחה כשהם ניצבים מול הרפתקאות החיים... הם רואים את עצמם עוברים דרכן בחיוכים... אל תיתן שום תירוץ להיות פחדן. היה נועז!”

“שמעי, אומרת שוג. הדבר שאני מאמינה בו: אלוהים בתוכי, ובתוכם של כולם. אתה נולד לעולם עם אלוהים. אך רק אלה שמחפשים אותו בתוכם מוצאים אותו. לפעמים הוא מופיע בעצמו, גם אם אתה לא מחפש או לא יודע מה אתה מחפש. לרוב האנשים, אני חושבת, זה מצוקה. אבל, אדוני, כאב. הרגשה של שטות. זה? שאלתי. כן, זה. אלוהים לא הוא או היא, אלא זה. אבל מה זה נראה? שאלתי. לא נראה כלום, אמרה. זה לא סרט. זה לא דבר שאתה יכול לצפות בו בנפרד מכל דבר אחר, כולל עצמך. אני מאמינה שאלוהים הכל, אמרה שוג. הכל שיש, או היה, או יהיה. ומתי אתה יכול להרגיש את זה, להיות שמח להרגיש את זה, אז אתה מצאת אותו. שוג היא דבר יפה, אני אומרת לכם. היא עושה פנים קצת, מבטת מעבר לגינה, מתיישבת אחורה בכיסא, נראית כמו גדי גדול”

“החיים הם מוזיקה שאליה אתה מלהק את הריקוד שלך בעצמך”

“לא עיבדתי את שיריי ברצון זהיר, אלא נפלתי דווקא על ניסוח מקרי ועיוור של מלל, על תפיסה זורמת יותר, בתקווה לדרך חדשה וחיה יותר. אני אכן נותן להם לעיתים נופך אישי, אך זאת רק למען החן והאלן של הריקוד.”

“מייאש לנסות לחדור לתוך מוח כמו שלך. אתה צריך להוציא אותו ולרקוד עליו. זה יוציא ממנו קצת מן הנוקשות.”

“יש לי פחד לחיות חיים שטחיים; בקושי להתקיים, בקושי לגעת או לטעום משהו. לכן תמיד תראו אותי נותנת את כל כולי או הולכת משם ~ אני מלאה מדי בעומק מכדי לרקוד באמצע של משהו.”

“אולי ייקח אותנו שנים רבות עד שנמצא את קורנו האמיתי בחיים, אבל יום אחד, בסופו של דבר, נמצא אותו. עד אז, תעשו שמחה, צחקו, קרבו, ריקודו ויהנו מהמהולל...”

“אני לא יודעת כלום, מלבד מה שמכירים כולם—אם יש שם רחמים שרקדים, אני צריכה לרקוד.”

“הריקוד בין החושך לאור תמיד יישאר — הכוכבים והירח תמיד יזדקקו לחושך כדי להיראות, החושך פשוט לא יהיה שווה את קיומו בלי הירח והכוכבים.”

“אה! החיוך השמימי שלך גורם ללבי לרקוד באקסטזה של החיים.”

“אמנים משתמשים בגנבים כדי להראות שאנשים יותר נפלאים ממה שהם באמת. רוקדים מציגים בפנינו אנשים שמתנועעים הרבה יותר יפה ממה שאנשים באמת מתנועעים. סרטים, ספרים ומשחקים מציגים בפנינו אנשים מדברים הרבה יותר מעניין ממה שאנשים באמת מדברים, הופכים מעשים אנושיים זעירים למהותיים. זמרים ומוזיקאים מציגים בפנינו אנשים שמייצרים צלילים הרבה יותר יפים ממה שאנשים באמת מייצרים. אדריכלים נותנים לנו מקדשים שבהם ברור שאירוע נפלא מתרחש, למעשה, למעשה, כמעט לא דבר מתרחש.”

“לא אהבה את זה", אמר מיד. "לפני הכל אהבה", אמרתי. "לא אהבה את זה", התעקש. "לא הייתה לה טובה." הוא נותר דומם, ואני חזה את דיכאונו הבלתי-נאמר. "אני מרגיש רחוק ממנה", אמר. "קשה להבין אותה." "אתה מדבר על הריקוד?" "הריקוד?" הוא דחה את כל הריקודים שהעניק לו עם עקיצת אצבע. "אחי, הריקוד לא חשוב.”

“הבית הוא— המקום שבו הלב רוצה לשכון, המקום שבו המוח רוצה לרקוד, המקום שבו האוויר תמיד נעים, והמקום שבו האהבה תמיד שופעת.”

“תוכל לחיות בחורבה או לרקוד עד קברך”

“רגל מקישה אינה הטוב ביותר שמאזין יכול לקבל משיר: שיר טוב גורם למאזין לרקוד. שיר גדול גורם לו לחשוב.”

“נישואים הם לא קיקבוקסינג, הם סלסה.”

“נולדים כדי לנשק את הכוכבים ולרקוד עם הירח”

“האנשים הצוענים מאמינים שהדוב הוא אח של האדם כי לו גוף דומה מתחת לעורו, כי הוא שותה בירה, כי הוא אוהב מוזיקה, וכי הוא אוהב לרוקד.”

“יופי הוא אבא שמנשק את ידה של אמא כשהיא נתפסת. יופי הוא לראות אישה פרסייה רוקדת. כיעור אינו היעדרו של יופי. כיעור הוא חוסר היכולת לזהות אותו. חוסר היכולת להיות מופתע ממנו. זהו הסירוב העיקש להיעשות ילד על ידו. יופי הוא פשוט התגלמות האהבה.”