יצירתיות

“היצירתיות מתחילה בטיול עם הטבע”

“איזה חלק בי ידע מההתחלה שמה שרציתי לא היה מציאות אלא מיתוס”

“אז בכל פעם שהקול השברירי הזה של אי־שביעות רצון עולה בי, אני יכולה לומר: אה, האגו שלי! הנה אתה, ידיד ותיק! זה אותו הדבר כשמבקרים אותי ואני שמה לב שאני נמתחת בזעם, בכאב לב או בהתגוננות. זה פשוט האגו שלי, מתלקח ובוחן את כוחו. בנסיבות כאלה למדתי להתבונן ברגשותי הלוהטים בזהירות, אבל אני משתדלת לא לקחת אותם ברצינות יתרה, כי אני יודעת שזו רק האגו שלי שנפגע — לעולם לא נשמתי. זה רק האגו שלי שרוצה נקמה, או לזכות בפרס הגדול ביותר. זה רק האגו שלי שרוצה לפתוח במלחמת טוויטר נגד שונא, או להתבצר בעלבון, או לפרוש בזעם צדקני משום שלא קיבלתי את התוצאה שרציתי. בזמנים כאלה אני תמיד יכולה לייצב עוד קצת את חיי על ידי חזרה אל נשמתי. אני שואלת אותה: ומה את רוצה, יקירתי? והתשובה תמיד זהה: עוד פליאה, בבקשה. כל עוד אני עדיין נעה בכיוון הזה — אל עבר הפליאה — אני יודעת שתמיד אהיה בסדר בנשמתי, ושם זה באמת חשוב. ומכיוון שיצירתיות עדיין הדרך היעילה ביותר עבורי לגשת אל הפליאה, אני בוחרת בה.”

“מה שמעצים את הטוב שבנו מתה כשמתה החינוך הטוב! הטוב שבנו תמיד ייפגע כשמי שאחראים לעצב אותו נחלש! אני תומך בחינוך שונה: חינוך שבו התלמידים לא רק לומדים ספרים אלא גם חיים! חינוך שבו הם לא רק לומדים ערכים מוסריים, אלא הופכים לדוגמאות חיות של ערכים אלה! חינוך שבו הם לא רק מבינים מה שלומדים, אלא מתרגלים זאת עם הבנה! חינוך שבו הם לא רק לומדים על אנשים עם אמונות, תרבות ורקעים שונים, אלא איך לחיות עם מי שלא חולק את הפרספקטיבה שלהם ולדעת איך להביע כעס וחוסר הבנה בצורה נכונה! חינוך שבו הם יהיו שגרירים מושלמים של אלוהים עלי אדמות ויחיו את היומיום שלהם במלוא הרצינות! חינוך שבו הם יבינו למה אנחנו נושמים את אותו האוויר, ישנים ומתעוררים כל יום באותו האופן כדי להמשיך את מסע החיים! חינוך שבו הם ילמדו בהשראה אפילו במצבי ייאוש! חינוך שבו המורים נחשבים לדוגמה אמיתית של חינוך! חינוך שבו ערך המורה מובן היטב והמורה מוערך כאוצר! חינוך שבו התלמידים לא רק לומדים, אלא מייצרים דברים גדולים ונאצלים ממה שלמדו! חינוך שבו הם יבינו את המשמעות האמיתית של יושרה ואחריות ויהיו אמיצים וצנועים בהתאם! חינוך שבו החינוך משמעותו יצירתיות! חינוך הוא עמוד השדרה של כל אומה! ככל שהחינוך טוב יותר, כך האומה טובה יותר! חינוך ממוצע יוצר אומה ממוצעת! אומה טובה היא טובה בגלל שהחינוך עיצב את הפרספקטיבה וההבנה של האוכלוסייה! אומה שלא יודעת לאן היא הולכת צריכה לשאול את המנוע שמייצר את האוכלוסייה שמניע את האומה: החינוך! עד שנתקן את החינוך שלנו, תמיד יהיה חינוך שגוי ונראה אומה שגויה!”

“היופי שלי הוא האקסצנטריות שלי, כשאני יוצא אנשים בוהים בי ואומרים, תראו את הבחור היצירתי הזה, הבחור הייחודי הזה, הבחור השונה הזה.”

“היו חדשניים ויצירתיים”

“אני קצת תוהה אם היצירתיות כולה מתמזגת לדבר אחד גדול, שאפילו אינו אמנות, אלא משהו אוניברסלי וגדול יותר.”

“לשבת ולחשוב מה לכתוב רק יצית לך את התחת, יגרום לך לכאב ראש, יעוות את פניך כך שייראו מטופשות; במקום זאת, הסתובב עם מוח ריק ומשהו מאיפשהו ימלא אותו.”

“אנחנו חייבים לקפוץ תמיד מצוקים ולפתח כנפיים בדרך למטה.”

“יש לי את מחשבת המשיח. החיים הטובים ביותר שתוכל אי פעם לחיות הם אלה שהבורא שלך ייעד לך. אלה שלמענם הוא ברא אותך. הוא נתן לנו את כל מה שאנחנו צריכים ......... כדי להיעשות כמוהו. לממש את הפוטנציאל שלך. לעבוד אותו ברוח ובאמת.”

“כל עוד שמע ז'אן את דבריו, היה מודע בחשיכה כי מה שמעניק לליטרטורה את האמיתות שלה הוא תוצאה של עבודה שביצע הרוח האנושית, ללא קשר למציאות החומרית שיכולה הייתה להעיר אותה — הליכה, לילה של אהבה, דרמה חברתית — אלא גילוי מסוג מסוים בעולם הרוח, בעולם הרגשות, שנעשה על ידי הבינה האנושית, כך שהערך של ספר אינו במה שמציג הכותב בפנינו, אלא בטבע הפעולה שהוא מבצע עליו.”

“יש דבר אחד שעושה הבדל גדול: יצירתיות! יש דבר אחד שמוליד דברים גדולים: דמיון! העולם שאנו רואים הוא תוצר של יצירתיות ודמיון, ואלה שיודעים את כוחה של היצירתיות ואיך להעניק חיים לדמיונותיהם חיים ומשאירים עקבות ייחודיים!”

“אי אפשר למצות את היצירתיות. ככל שמשתמשים בה יותר, כך יש יותר ממנה.”

“מעולם לא הגעתי לאחת מהתגליות שלי באמצעות תהליך של חשיבה רציונלית”

“הדמיון הוא יצירתיות אלוהית”

“יש סופרים שאינם סופרים, הם רק נמלטים ופליטים בגלות מיער המחשבות.”

“התחלתי לכתוב בגלל האהבה. כתבתי כדי להבין מה הרגשתי ומה ידעתי.”

“חוסר סבלנות, טינה, קנאה ו"עוד ועוד" אינסופי אינם מגנטי יצירה ואין להם ערך”

“המשוררת איננה כל כך אנוכית כמו שאת חושבת. אחרי חודשים של ייסורים על נישואי המילים – הכלה – והמרווחים – החתן, היא יודעת שכשהיא מסיימת לכתוב את השיר, הוא שלך לצרוך. אז, בלי לחשוב יותר מדי, היא נושפת על הדיו והאותיות עפות כמו קוצים ביום רוחני, נוחתות על ידיים, על שפתיים, על לבבות ועל מותניים. אבל ברוב המקרים אפשר לראות אותן נדרכות ונשכחות, רטובות ומרקעות. ובכל זאת היא תמשיך ליצור מה שאחרים ייקחו, כי אנוכיות איננה סימן של משוררת.”

“פשוט נשבעתי ליקום שאכתוב לנצח, בלי קשר לתוצאה. הבטחתי שאשתדל להיות אמיצה בעניין, ומלאת תודה, וכמה שפחות מתלוננת ככל שאוכל להיות. גם הבטחתי שלעולם לא אבקש מהכתיבה לפרנס אותי מבחינה כלכלית, אלא שאדאג לה תמיד — כלומר שאפרנס אותנו שתינו תמיד, בכל דרך שתידרש. לא ביקשתי שום תגמול חיצוני על מסירותי; רק רציתי לבלות את שארית חיי קרובה ככל האפשר לכתיבה — קרובה לנצח למקור כל סקרנותי ושביעות רצוני.”