תודעה

“הילדה לומדת מן התודעה המוקדמת ביותר שיש לה ארבעה אחים עמה בעולם בכל מקום שאליו תלך, ושהם תמיד ישגיחו עליה. האחים מגלמים את ארבע המעלות שאדם זקוק להן כדי להיות בטוח ומאושר בחיים: תבונה, ידידות, כוח ושירה. אפשר לקרוא לאחים בכל מצב קריטי להצלה ולעזרה. כשאתה מת, ארבעת אחיך הרוחניים אוספים את נשמתך ומביאים אותך לגן עדן.”

“האמת, בלתי תלויה בעצמי, אינה רלוונטית לקיום הביולוגי של חיי האדם.”

“רמת התודעה מגדירה את היופי של חיינו.”

“האנושות הייתה צריכה להרחיב את גבולות התודעה שלה כדי ללמוד לשאול את השאלות הנכונות.”

“רוחו של אדם היא ה"אני" שלו. אותה ישות שהיא תודעתו. לחשוב, להרגיש, לשפוט, לפעול — הן תפקידי האגו.”

“מה שאני רוצה ממך, חבר, מה שהעולם רוצה ממך, הו יקירי, הם נוירונים של פלדה, שבתוכם שוכן מוח מאותו החומר שממנו עשוי הברק.”

“כאשר אדם נענש על כנות, הוא לומד לשקר.”

“אולי במקרה של בני אדם אמיתיים, המוח שלהם, הנשמה שלהם, התודעה שלהם זורמים דרך גופם כמו דם, שוכנים בכל תא של הווייתם הגופנית, ולכן אריסטו צדק: אצל בני אדם הנפש והגוף הם אחד ואי אפשר להפריד ביניהם, העצמי הוא גם עם הגוף וגם כלה עמו. היא דמיינה את האיחוד הזה ברעד של התרגשות. כמה בני אדם היו בני מזל אילו כך היה, היא רצתה לומר לג'רונימו שהיה וגם לא היה אבן רושד: בני מזל ואבודים. כשהלבבות שלהם הלמו מהתרגשות גם נשמותיהם הלמו, כשהדופק שלהם האיץ גם רוחם התעוררה, כשהעיניים שלהם נרטבו בדמעות של אושר היה זה המוח שלהם שחש את השמחה. המוחות שלהם נגעו באנשים שאצבעותיהם נגעו בהם, וכאשר אחרים נגעו בהם בתורם היה זה כאילו שתי תודעות התאחדו לרגע. המוח העניק לגוף חושניות, הוא אפשר לגוף לטעום עונג ולהריח אהבה בבושם המתוק של אהובם; לא רק גופם, אלא גם מוחותיהם, עשו אהבה. ובסוף הנשמה, בת תמותה כמוהגוף, למדה את הלקח הגדול האחרון של החיים, והוא מותו של הגוף.”

“התבוננות בזרם האמת הנצחית והפשוטה היא אותה התבוננות עבור כל מי שמביט במקור התודעה.”

“ישנם שני היבטים של קיומו של האדם, שהם תחום־הסמכות המיוחד והביטוי של תחושת־החיים שלו: אהבה ואמנות. אני מתייחסת כאן לאהבה רומנטית, במשמעות הרצינית של המונח הזה — בניגוד להתאהבויות השטחיות של אלה שתחושת־החיים שלהם נטולת כל ערכים עקביים, כלומר, כל רגשות מתמשכים מלבד פחד. אהבה היא תגובה לערכים. האדם מתאהב באמצעות תחושת־החיים שלו — באותו סכום מהותי, באותה עמדה יסודית או דרך של התמודדות עם הקיום, שהיא מהותה של אישיות. האדם מתאהב בהתגלמות הערכים שעיצבו את אופיו של אדם אחר, ערכים המשתקפים במטרותיו הרחבות ביותר או במחוותיו הקטנות ביותר, ויוצרים את סגנון נשמתו — הסגנון האישי של תודעה ייחודית, שאינה חוזרת על עצמה ואינה ניתנת להחלפה. תחושת־החיים של האדם עצמו היא הפועלת כבוררת, והיא מגיבה למה שהיא מזהה כערכיו הבסיסיים של האדם האחר. אין זה עניין של אמונות מוצהרות (אף כי אין הן בלתי־רלוונטיות); זהו עניין של הרמוניה עמוקה הרבה יותר, מודעת ותת־מודעת. שגיאות רבות ואכזבות טראגיות אפשריות בתהליך זה של זיהוי רגשי, שכן תחושת־החיים, כשלעצמה, אינה מדריך קוגניטיבי מהימן. ואם יש דרגות של רוע, הרי שאחת התוצאות המרושעות ביותר של המיסטיציזם — במונחי סבל אנושי — היא האמונה שאהבה היא עניין של "הלב", לא של התבונה; שאהבה היא רגש שאינו תלוי בהיגיון; שאהבה היא עיוורת ואטומה לכוחה של הפילוסופיה. אהבה היא ביטוי של פילוסופיה — של סכום פילוסופי תת־מודע — ואולי אין היבט אחר של הקיום האנושי הזקוק לכוחה המודע של הפילוסופיה נואשות כל כך. כאשר כוח זה נקרא לאמת ולתמוך בהערכה רגשית, כאשר אהבה היא אינטגרציה מודעת של תבונה ורגש, של תודעה וערכים, אז — ורק אז — היא התגמול הגדול ביותר של חייו של האדם.”

“כדי להיות פרודוקטיבי, אתה צריך להפסיק להיות חסר דעת”

“האמת בעולם האנושי, נבנית, מוגדרת ואז נבנית מחדש על ידי העצמי האנושי.”

“הארה היא כיוון התודעה שלנו למוזיקה של היקום”

“הו, מלאכים עייפים, אל תביטו בי בעיניים האלה. אם זה מצבכם, מה נאמר על זעקותינו? מה אוכל לומר לכם על טוב שכבר אינכם יודעים? מה אוכל לומר לכם על אמונה, על תקווה ועל אהבה שאתם עצמכם מעניקים? הו, מלאכים, אל תתלשו עוד נוצה, זה לא השמיים, זה רק מזג האוויר. בבקשה, מלאכים, נסו. אנחנו אחד, כולנו יחד. הבטו למעלה והקשיבו, אומר זאת פעם אחת ואז אניח את עטי: אנחנו מצטערים על בורותנו, ואף על פי שאנו בני העולם, זה עלול לקרות שוב. אנחנו מצטערים על עייפותכם, ואף על פי שאינכם בני העולם, איננו אלא בני אדם.”

“במיעוטם של גברים בני הביניים, שממשיכים בדרכם היומית, כפופים לקביעות היום-יום בדיוק כמו חגורת הגלימה שלהם, יש תמיד מספר לא מבוטל שהחליטו פעם אחת לעצב את מעשיהם ולשנות את העולם מעט. סיפורם של אלה שהפכו לאנשים ממוצעים, כשהם מתאימים להיות מוכרים בכמות, מעולם לא נרשם, לא אפילו בחשיבתם. כי אולי חם האופק שלהם, האופק הנדיב והמעש, התקרר imperceptibly כמו חם האופק של אהבה צעירה אחרת, עד שיום אחד, האני הקודם שלהם הלך כרוח רפאים בביתו הישן, והפך את המוצרים החדשים שלו לטרוריים. אין דבר בעולם יותר עדין מהתהליך של השינוי הדרגתי שלהם. בתחילה הם נשמו אותו ללא ידיעה: אנחנו ואנחנו עשינו את נשימתנו, ואולי שלחנו חלק מנשימתנו כדי להדביק אותם, כשאנחנו אמרנו שקריות התאמה או הגענו למסקנות טפלות, או אולי”

“היינו שני האנשים היחידים בכל שדה התעופה שאיבדו כל תחושת זמן, כי באותו רגע היינו נתונים בידי המרחב-זמן. הזמן היה חסר כל משמעות לקיומנו, כי לא רצינו להתקיים מחוץ לקשרים ההדוקים והמופלאים של זרועות זה של זה. הזמן הוא בעצם אשליה שנוצרת בידי התודעה כדי לסייע לנו בתחושת הנוכחות הזמנית שלנו באוקיינוס העצום של המרחב. בלי הנוירונים שיוצרים תפיסה וירטואלית של העבר והעתיד על סמך כל חוויותינו, אין קיום ממשי לעבר ולעתיד. כל מה שיש הוא ההווה.”

“אם אינך חי בתודעה פעילה, תמיד תהיה אבוד”

“המטרות הרוחניות שלך יכולות להיות רבות כמספר הכוכבים בשמיים. וכך גם הדתות שלך. אבל בכל הדרכים המגוונות והחיות שלך לקיים דת ורוחניות, יש יסוד אחד נפוץ ופשוט מאוד שאינו מכיר גבולות. היסוד הזה הוא האושר הנצחי שמאפשר לך להשיג מעללים של מצוינות שלא ניתן להעלות על הדעת. הוא אינו קשור לאף כתבי קודש שלך, אך הוא נמצא בכל כתבי הקודש שלך.”

“מכניקת הקוונטים אכן יכולה להיות מורכבת עד מאוד להבנה, אך כשאנו מדברים על תודעה, עם עשרות שנים של מחקרים קפדניים על המוח האנושי, הבנו שלמעשה אין שום תופעה אחרת בכל היקום שהיא פשוטה יותר מן התופעה המהודרת של התודעה. "אם אתה חושב שיש לך פתרון לבעיית התודעה, לא הבנת את הבעיה." הטיעון המטפיזי והפילוסופי עתיק היומין הזה פשוט אינו נכון. אם אתה חד-ראייה מספיק, אתה יכול להבין שהבעיה עצמה הייתה עניין של העבר, כשלא הייתה לנו תובנה לגבי הבסיס הנוירולוגי של התודעה. והיום זהו ידע נפוץ במדעי המוח, שכל התכונות המהפנטות של התודעה האנושית, כולל התודעה האנושית המפוארת, נולדות מאותן פיסות זעירות של ג׳לי בתוך ראשך.”

“אינסופי וסופי הם שניהם מושגים מנטליים”