ביטחון

“החיים הם מאבק עם העצמי הפנימי.”

“היה עצמך, כי מקור שווה יותר מעותק בלבד.”

“לרדוף אחרי גבר זה לא לנצח. הדבר היחיד שאת זוכה בו הוא אובדן כבודך. ביטחון עצמי הוא לדעת את הערך שלך, במקום לצפות שאהבתו של גבר תעניק לך ערך.”

“אומללות נובעת מלחיות את חייהם של שני אנשים — זה שאנשים רוצים שתהיה וזה שאתה רוצה להיות.”

“מדי פעם אתה צריך לאתגר את עצמך וללמוד דברים חדשים.”

“עלינו ללמוד את עצמנו לפני שנוכל להבין מה באמת מעצבן אותנו!”

“אם גבר, שאומר שהוא אוהב אותך, לא יספר לך את פרטי השיחה הפרטית בינו לבין אישה אחרת, את יכולה להיות בטוחה שהוא לא מגן על לבך. הוא מגן על עצמו ועל הנשים שיש לו רגשות כלפיהן. נשים חכמות פשוט רואות דברים כפי שהם, לא כפי שהערכה העצמית הנמוכה שלהן מאפשרת.”

“המשיכי להתנסות, את האני האלוהי שלך!”

“אני מתפלל שאהיה נרגש דיי מן השמועה על דברים גדולים כדי לבקש את האל שברא את חוט היחיד הזה שאני, ולהתפלא על חזון מפואר דיו כדי לגרום לאל הזה לטוות מן החוט היחיד הזה שטיח מרהיב ביותר”

“זו הסיבה שנפוליאון ומוסוליני שניהם מתעקשים כל כך בתקיפות על נחיתותן של הנשים, שכן אילו לא היו נחותות, היו חדלות להתנשא. הדבר מסייע להסביר במידת מה את הצורך שנשים כה לעיתים הן עבור גברים. והוא מסייע להסביר עד כמה הן חסרות מנוחה לנוכח ביקורתה; עד כמה אי אפשר לה לומר להם ספר זה רע, תמונה זו חלשה, או מה שלא יהיה, בלי לגרום הרבה יותר כאב ולעורר הרבה יותר כעס מכפי שהיה עושה גבר שהיה משמיע את אותה ביקורת. שכן אם היא מתחילה לומר את האמת, הדמות שבמראה מצטמקת; כושרו לחיים פוחת. כיצד יוכל להמשיך ולפסוק, לתרבת ילידים, לחוקק חוקים, לכתוב ספרים, להתגנדר ולנאום בסעודות, אם אינו יכול לראות את עצמו בארוחת הבוקר ובארוחת הערב לפחות פי שניים מגודלו האמיתי? . . . הם אומרים לעצמם בשעה שהם נכנסים לחדר, אני עדיף על מחצית האנשים כאן, וכך הם מדברים באותה ביטחון עצמי, באותה סמכותיות, שלהן השלכות עמוקות כל כך בחיים הציבוריים ומובילות להערות כה מוזרות בשולי הנפש הפרטית.”

“אפשר לקבל את כל המחמאות שבעולם, אבל זה לא יעזור בשום דבר אלא אם כן תאמין בזה בעצמך.”

“העז לחלום”

“אין לי שליטה על האירועים. אני יכול רק להיות אמיץ כדי להתגבר על כל אתגר.”

“איך אפשר ללכת בעקבות הלב שלך, אם אינך יודע מדוע הרשת לו להיות ריק כל כך הרבה זמן ולא היה לך האומץ לתקן זאת?”

“אהיה כל מה שאני מסוגלת להיות”

“תוכל לשקם את הנפש ולהחיות את הרוח באמצעות קריאת סיפורים גדולים.”

“אהבת עצמך אינה רק בשבחי הישגיך או בהנחת יד על כישוריך. אלה דברים נעימים, כן. אך כך לא מכירים שאחרים אוהבים אותך. מכירים שאחרים אוהבים אותך כאשר רואים אותך על הקרקע, בבכי ובחולשה, כאשר מרגישים שאין לנו כלום להציע לעולם – והם חייכים, מגיעים אלינו, ואוהבים אותנו בכל זאת. אהבת עצמך היא מה שעושים כשנכשלים, כשלא יודעים, כשטועים, כששוכחים, כשאבד הכל. אהבת עצמך היא מה שעושים כשלא יכולים להסכים עם מה שעשינו. אהבת עצמך היא מה שעושים כשלא בטוחים אם זה יתקן. אהבת עצמך היא מה שעושים בשעה שבה לא יכולים לאהוב את עצמכם. אהבה אמיתית היא כאשר מגיעים בלי סיבה טובה כלל, רק כדי לאהוב.”

“אני צעירה כמו בוקר וטרייה כמו טל. כולם אוהבים אותי, וגם אתה.”

“דת, טוענים [חלק], עשויה להיות בסדר בשביל אנשים רגשיים מסוימים, אבל אי אפשר לנצח אדם שמאמין בעצמו. אבל הדור הבטוח בעצמו הזה הוליד יותר אלכוהוליסטים, יותר מכורים לסמים, יותר פושעים, יותר מלחמות, יותר בתים שבורים, יותר תקיפות, יותר מעילות, יותר רציחות ויותר התאבדויות מכל דור אחר שחי אי פעם. הגיע הזמן שכולנו נבחן את כישלונותינו, את שגיאותינו ואת טעויותינו היקרות. הגיע הזמן שנשים פחות אמון בעצמנו ויותר ביטחון ואמונה באלוהים.”

“מחשבותיי על שקיעתן של דעותינו הקדומות המוסריות – כי על כך עוסק הפולמוס הזה – הוצגו לראשונה, באופן סכמטי וזמני, באסופת האפוריזמים שכותרתה אנושי, אנושי מדי. ספר לרוחות חופשיות, שאותה התחלתי לכתוב בסורנטו במהלך חורף שאיפשר לי לעצור, כשם שנודד עוצר, כדי לקלוט את הארץ העצומה והמסוכנת שדרכה נדדה עד אז רוחי. היה זה בחורף 1876–7; המחשבות עצמן קדמו לכך. הן היו בעיקר אותן מחשבות שאשוב ואעסוק בהן במאמרים שלפנינו – נקווה שהמרווח הארוך היטיב עמן, שהבשילו, התבהרו, התחזקו והשתכללו! העובדה שאני עדיין דבק בהן היום, ושבינתיים הן עצמן דבקו זו בזו יותר ויותר בחוזקה, ואף גדלו זו לתוך זו ונהיו לאחת, מחזקת עוד יותר את ביטחוני העליז שמלכתחילה לא נולדו בי כיחידות, באקראי או לסירוגין, אלא צמחו משורש אחד, מרצון יסודי לדעת העמוק בתוכי, אשר תפס את השלטון, דיבר בבירור הולך וגובר והציב דרישות ברורות יותר ויותר. וזהו הדבר היחיד הראוי לפילוסוף. אין לנו זכות להתבלט כיחידים: אסור לנו לטעות או לגלות את האמת כיחידים. תחת זאת, מחשבותינו, ערכינו, כל ‘כן’, ‘לא’, ‘אם’ ו‘אבל’ צומחים מתוכנו באותה הכרחיות שבה צומחים פירות על העץ – כולם קשורים זה לזה ומפנים זה לזה, ועדות לרצון אחד, לבריאות אחת, לאדמה אחת, לשמש אחת. – האם טעם פריינו ערב לכם? – אבל מה אכפת הדבר לעצים? ומה אכפת הדבר לנו הפילוסופים? . . .”