“זו הסיבה שנפוליאון ומוסוליני שניהם מתעקשים כל כך בתקיפות על נחיתותן של הנשים, שכן אילו לא היו נחותות, היו חדלות להתנשא. הדבר מסייע להסביר במידת מה את הצורך שנשים כה לעיתים הן עבור גברים. והוא מסייע להסביר עד כמה הן חסרות מנוחה לנוכח ביקורתה; עד כמה אי אפשר לה לומר להם ספר זה רע, תמונה זו חלשה, או מה שלא יהיה, בלי לגרום הרבה יותר כאב ולעורר הרבה יותר כעס מכפי שהיה עושה גבר שהיה משמיע את אותה ביקורת. שכן אם היא מתחילה לומר את האמת, הדמות שבמראה מצטמקת; כושרו לחיים פוחת. כיצד יוכל להמשיך ולפסוק, לתרבת ילידים, לחוקק חוקים, לכתוב ספרים, להתגנדר ולנאום בסעודות, אם אינו יכול לראות את עצמו בארוחת הבוקר ובארוחת הערב לפחות פי שניים מגודלו האמיתי? . . . הם אומרים לעצמם בשעה שהם נכנסים לחדר, אני עדיף על מחצית האנשים כאן, וכך הם מדברים באותה ביטחון עצמי, באותה סמכותיות, שלהן השלכות עמוקות כל כך בחיים הציבוריים ומובילות להערות כה מוזרות בשולי הנפש הפרטית.”

המקור באנגלית: קרא את המקור ←