נצרות

“אלוהים הוא כל-יודע, כל-יכול וכל-שופע”

“חג המולד הוא חג קדוש. הוא חגיגה של אהבתו של ישו לאנושות. והאהבה הקושרת אותנו יחד.”

“כמה רחבה, כמה ארוכה, כמה עמוקה היא האהבה שהמושיע מרעיף על כל האנושות!”

“למרות ייאושי הבלתי פוסק, אני פשוט אינני יכול לצייר את התמונה המושלמת שבתוכה הייתי רוצה לחיות את חיי. ומכיוון שאינני יכול, אלוהים הרים את מכחול האהבה, הציב את בד ההיסטוריה וצייר אבוס.”

“בריאת האדם, כוח האלוהים”

“הכנסייה הגדולה ביותר נמצאת בתוכך, והיא עשויה מאהבה, אומץ ומצפון.”

“האמת של אלוהים נלמדת על ידי הרוח הקודש”

“נניח שאתה מלמד ילד בן חמש כמה פסוקים מן התנ״ך. ואחרי שהוא ישנן אותם, הוא יהפוך לחלקי בחקר התאולוגיה הנוצרית. אבל זה לא יגרום לו להבין למה ישוע באמת התכוון כשאמר ״ואהבת לרעך כמוך״.”

“למדתי להודות לאלוהים על מה שאינני יכולה לראות, למדתי לבטוח באלוהים במה שאינני יכולה.”

“קשה להיות נוצרי בעולם שלנו. עלינו להיות מוכנים לשאת את חוסר הפופולריות של ישוע ואת הבוז שלעתים קרובות נערם עליו.”

“אנו ממהרים לוותר על מה שאנו רואים כמת זה מכבר, בעוד שאלוהים ממהר לשקם את מה שהוא רואה כמי שמעולם לא חי באמת”

“אני כל כך שמחה שאכזבתו של אלוהים ממני אינה גדולה יותר מאהבתו, ועדיין יש לי ייעוד. אני צומחת בחסד וברחמים, כי זו האדמה היחידה שיכולה להצמיח את סוג החיים שאלוהים חפץ בו.”

“כל נוצרי אמור להיות למשיח קטן. כל המטרה של להיות נוצרי היא פשוט לא שום דבר אחר.”

“יש פרדוקס לגבי הצרה בנצרות. אשרי העניים, אך באמצעות משפט (כלומר, צדק חברתי) ונדבות עלינו להסיר את העוני בכל מקום שאפשר. אשרי אנחנו כאשר רודפים אותנו, אך אנו עשויים להימנע מרדיפה על ידי בריחה מעיר לעיר, ואנו עשויים להתפלל להינצל ממנה כפי שאדוננו התפלל בגת שמנים. אבל אם הסבל הוא טוב, האין ראוי לרדוף אחריו ולא להימנע ממנו? תשובתי היא שהסבל אינו טוב כשלעצמו. מה שטוב בכל חוויה מכאיבה הוא, לגבי הסובל, הכנעתו לרצון האל, ולגבי הצופים, החמלה שמעוררת והמעשי חסד שאליהם היא מובילה. ביקום הנופל והנפדה בחלקו, אנו עשויים להבחין בין (1) הטוב הפשוט היורד מאלוהים, (2) הרע הפשוט הנגרם בידי יצורים מורדים, ו-(3) הניצול של אותו רע בידי אלוהים למטרתו הגואלת, המוליד (4) את הטוב המורכב מתוך הרע הפשוט; אין בכך כדי לתרץ — אף כי ברחמים הוא עשוי להציל — את העושים רע פשוט. והבחנה זו היא מרכזית. מכשולים חייבים לבוא, אך אוי לאלה שבאמצעותם הם באים; חטאים אכן גורמים לחסד להתרבות, אך אין לנו להשתמש בתירוץ הזה כדי להמשיך לחטוא. הצליבה עצמה היא הטוב ביותר, וגם הגרוע ביותר, מכל האירועים ההיסטוריים, אך תפקידו של יהודה נותר פשוט רע... שכן ודאי תוציא אל הפועל את מטרת האל, יהיה אשר יהיה אופן פעולתך, אך יש הבדל עבורך אם תשרת כיהודה או כיוחנן.”

“לא משנה מה יקרה לך, אם יש לך חיים, באמונה ובתקווה, תחיה כדי לראות את מצבך משתנה.”

“חזרו בתשובה, שבו אל ישוע המשיח והיו משוקמים על ידו.”

“אי אפשר לאהוב אותי אם אתה לא אוהב את עצמך, אי אפשר לחשוב על שום דבר לעשות איתי אם אתה לא יכול לחשוב על שום דבר לעשות עם עצמך, תפסיק לרחם על עצמך ותתארגן, תנקו את הדירה עד שיהיה לך בית, תעשה את העבודה הזאת עד שתבנה את החברה שלך. תסתכל על מה שיש לך ותחשוב איך לשפר אותו.”

“בזמן הקשה ביותר שלך, כשכל דבר נראה כל כך מעונן ושומם, אל תביט באדם, אל תביט באישה, אל תביט בממשלה, אל תביט באובמה, אל תביט במרקל, אל תביט בוול סטריט, אל תביט במשפחה שלך, אל תביט גם במצבך, הסר את עיניך מכל הדברים האלה שקרובים כל כך אליך; הפנה זאת אליו, שהוא גדול יותר מהבעיה שלך.”

“אצל הבודיסט או האפיקוראוס המזרחי, קיומו של העולם הוא מדע או תוכנית, שסופה מובטח מראש. אך לעומת זאת, לעיני הנוצרי קיומו של העולם הוא סיפור, שסופו עשוי להיות כל אשר יתאפשר. בספרי הרומן המרגש (שהם, למעשה, פרי הנצרות) הגיבור אינו נאכל על ידי קניבלים; אך הדבר החשוב לסיפור הוא שהוא יכול להיות נאכל על ידי קניבלים. הגיבור חייב להיות, כך נראה, גיבור ש"נאכלותו" היא חלק מהותי ממנו. כך גם המוסר הנוצרי אומר לאדם לא שישבית את נשמתו, אלא שישמור עליה שלא תישבית. במוסר הנוצרי, למעשה, לא ראוי לקרוא לאדם "נידון", אך יש להכריז עליו כ"נידון" – וזו הדרך הנכונה והמתאימה לדבר עליו, הן מבחינה דתית והן מבחינה פילוסופית. כל הנצרות מתמקדת באדם שעומד בפתח דרכים. הפילוסופיות הגדולות והק”

“גאונותו של אלוהים רחבה כקוסמוס, בעוד שלשם השוואה האינטליגנציה שלנו יכולה למצוא מקום על ראש סיכה.”